פורים בירושלים - חלק ב'

לא התאוששתי מהשאלה, ומבין אלף המשפטים שיכלו להיאמר

אך עלו בי בדיעבד, כמובן, לא נמלט מפי ולו אחד.

לאחר שירתה את השאלה, פשוט החליקה והלכה לה, חורצת לשון

לעומתי.

מאוחר יותר ניסיתי – האל במרומים עדי – להשיב מלחמה שערה.

שאלתי את שי לשמה, והמנוול פשוט דחף אותי לעברה. שאלתיה

למה התחפשה ורבקה השיבה, “חתולה, ואני באמת שורטת”, והוסיפה,

“ואל תנסה להתחיל איתי כדי להרגיש כאילו אתה מוזמן” – הירי

נמשך.

טמנתי ראשי בכר בקצה מזרן שנח בפינה חשוכה על הרצפה

וביכיתי את מר בחירתי “להצטרף” למסיבה. מבויש הייתי ונעלב,

ולמען האמת – אף ריחמתי מעט על עצמי.

מעט לאחר חצות הצלחתי לשכנע את שי לחזור, והלה, מבוסם,

נזכר שצריך הוא לחפש לי מקום שינה. מי שהצילה את המצב הייתה

אייבי, שציינה כתובת שבה יימצא לי מקום לשינה.

המזרן המונח על הרצפה היה עבה במיוחד וקשה, ולא הוסיף

למצב רוחי ולכאב הראש, והתהפכתי שוב ושוב, מנסה להירדם.

לאחר ניסיונות נואשים, ניסיתי להעלות אור ו... אין. גיששתי

כסומא, ולאור מצת סיגריות שמצאתי, העליתי אור בנרות התקועים

באצטרובלים, זה מימין וזה משמאל.

על מדף שעמד על מעין ארון הבנוי מִלְבנים אדומות עמדו ספרים,

רובם ככולם של “עם עובד”. לצידם הונחו ספרי מתח וספרי מדע

בדיוני, מרביתם באנגלית, ובקצה, בכריכה אדומה – “המאהב” של

א”ב יהושע.

 ---המשך יבוא---

מתוך ספרי "סמטאות אהבה ותשוקה"