שירים

מריה - חלק אחרון

 

ימים רבים אחר כך חזר מתי וראה בעיני רוחו את מריה מתפשטת

ורוקדת לנגד עיניו באור הנר במקלט השומר.

ניסיונותיו ליצור עימה קשר או להזמינה לחדרו עלו בתוהו; מריה

מעולם לא אמרה “לא”, אך משהזמינהּ תמיד תלתה בו עיניים גדולות

עצובות ויפות ורק הניעה בראשה.

כחמש שנים לאחר האירועים הללו הכה בליבו ברזל עת פגע

בעיניים השחורות הגדולות, היפות והעצובות בשבתו בבר במלון

שבו התאכסן לרגל השתלמות מקצועית. לבושה הייתה בשמלה

אדומה, חשופת כתפיים.

חברו שלומי, שהיה עימו בכנס, דחק בו במרפקו בעודו מצביע על

הנערות שישבו בלובי ועיסוקן היה גלוי לעין. מתי הביט בשלומי

במבט קשה ורושף אש, וחברו נרתע ואמר, “רק צחקתי”.

מריה הבחינה בהתרחשות והביטה בו, מתי נרעש, לא ידע את

נפשו. האם הבינה? זיהתה? אט אט קם ממקום מושבו, כמעשה שטן,

וצעד לספה שעליה ישבה עם חברתה.

“מריה”, לחש ושֵדים עלו בו. היא תלתה בו עיניים והתנצלה, “נו,

פרדון, מָשָה”, ובעיניה העצובות נצצה דמעה.

מתי סב על עקביו, הביט בשלומי ופלט, “לא טוב לחזור לצללים

מהעבר, הקולות יצעקו בך תמיד”. וכך, מבלי להביט לאחור, עלה

לחדרו.

בחלוף שנתיים מהמפגש בלובי המלון, ומתי כבר חוקר בכיר

במז”פ, נדרש בבהילות לזירת רצח. נמצאה גופת אישה ללא מסמכים

מזוהים. האישה נרצחה באכזריות, נדקרה פעמים רבות.

מתי הגיע לזירה ובחן את הגופה בעין מקצועית. בהגיעו לעיניים

הכהות הפקוחות הכתה בו הידיעה כברק – הוא נסוג לאחור, הביט

בתדהמה לסירוגין בגופת הצעירה ובחבריו ומלמל ספק לחבריו ספק

לעצמו –

מריה!



(סמטאות אהבה ותשוקה)

תגובות

גלי צבי-ויס / איזה מהפך / 17/11/2020 15:39
שמואל כהן / סיפור מרתק מתחילתו ועד סופו / 17/11/2020 16:24
אלה לי / למה לא רוצה סוף טרגי שכזה ~love~ :-) / 17/11/2020 17:45
עליזה ארמן זאבי / וואו...לא לסוף כזה ציפי / 17/11/2020 18:58
אודי גלבמן / ממש מזעזעאבל כתוב מות / 18/11/2020 07:44
יום טוב צבי / איזו הפתעה / 18/11/2020 09:18