חוּלִיָּה (שִׁיר-סִפּוּר-אָרֹךְ)

.

חוּלִיָּה (שִׁיר-סִפּוּר-אָרֹךְ) 

*

אַנְאַלְפָבֵּיתִת הִגִּיעָה אֵלֵינוּ בְּעֵינַי כְּמוֹ הִתְגַּנְּבָה בְּאִישׁוֹן

לַיְלָה לְחַיֵּינוּ כִּי הֶעֱדִיפָה אֶת וִיתִי בְּגָלוּי אִם כִּי לֹא אַחַ

ת יָדְעָה מָה קָרָה בֶּאֱמֶת וְאִמְלְלָה אוֹתִי

בֶּאֱמֶת

חוֹלַת רֵאוֹת אַחֲרֵי הַבְרָאָה אֲרֻכָּה עִם מַרְאֶה חָסוֹן וְעִם

מַבָּט פָּתוּחַ וְעִם הַמְלָצוֹת מְצֻיָּנוֹת

זוֹכֶרֶת

אוֹתָהּ

מִצְטַלֶּבֶת בִּדְבֵקוּת מְמַלְמֶלֶת הָאֵל יִשְׁמֹר מָארִיָה הַבְּתוּלָ

ה

. . . . .

. . . . .

                                                      - כְּהֶרְגֵּל בַּבַּיִת

יָשְׁבָה אִמָּא אִתָּהּ לְלַמְּדָהּ קְרֹא וּכְתֹב וְ

                                              הִנֵּה יוֹם אֶחַד רָאִיתִי-

שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ קוֹרֵאת בְּקוֹל קָטָן אֶת כָּל שִׁלְטֵי הָרְחוֹב וְאֶת

כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹן הַמְּשֻׁטָּח עַל מִפְתַּן בֵּית הַשָּׁכֵן.

                                                             אַתְּ יְכוֹלָה

לִקְרֹא אֶת כָּל הָעִתּוֹן וְעוֹד אֵצְלֵנוּ אָמַרְתִּי לָהּ בַּכָּבוֹד הָרָאוּי

לָהּ. חוּלִיָּה הִסְמִיקָה כְּאִלּוּ תָּפַסְתִּי אוֹתָהּ עַל חַם בְּמַעֲשֶׂה פָּ

סוּל

אָמְנָם הָיִיתִי קְטַנָּה אוּלָם הֵבַנְתִּי לְלִבָּהּ: מַה-פִּתְאוֹם-עוֹזֶרֶת-

בַּיִת-וְכוּלֵי-וְגוֹ'-

. . . . .

- ... לֹא מַמָּשׁ-מַמָּשׁ הוּטְבוּ יְחָסֵינוּ אֲבָל: כְּמוֹ כָּרַתְנוּ בְּרִית. ח

וּלִיָּה לָמְדָה מִסְּפָרַי וְקָרְאָה מִסִּפְרִיּוֹת הַבַּיִת

. . . . .

- כָּךְ שֶׁאֶת הַיְּסוֹדִי לָמְדָה אִתִּי וּבִתְמוּרַה רָקְמָה אֶת כָּל עֲבוֹד

וֹת הַמְּלָאכָה שֶׁהוּטְלוּ עָלַי בְּאַהֲבַת קֹדֶשׁ וּבְיֹפִי מַרְהִיב וַאֲנִי קִ

בַּלְתִּי צִיּוּנִים מָה-זֶה-גְּבוֹהִים

. . . . .

     מִדֵּי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת הָיְתָּה אִמָּא מְאֲרַחַת אֶת חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל

     חוּלִיָּה בַּסָּלוֹן וּבְחֲדַר הָאֹכֶל הַגָּדוֹל וּבְאוֹתָן פְעָמִים אָסוּר

     הָיָה לָנוּ לְוִיתִי וְלִי לְשְׁהוֹת בַּסְּבִיבָה

. . . . .

                     דַּוְקָא בִּגְלַל הָאִסּוּר יוֹם אֶחַד שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ

אוֹמֶרֶת לְחַבְרוֹתֶ                                     

יהָ

כֵּן, כֵּן, הֵם יְהוּדִים, וְהֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים, וְלַּיְּהוּדִים אֵין זָנָב וְ

אֵין קַרְנַיִם וְכָל שְׁאַר-

                        - אֲבָל הֶם רָצְחוּ אֶת יֵשׁוּ!

                        - אֲבָל אז הָיוּ הָרוֹמָאִים וְלֹא רָצְחוּ רָק אֶ

                          ת יֵשׁוּ! תִּקְרְאוּ כָּאן,

(...אַז בִּשְׁבִיל זֶה מִהֲרָה כָּל כָּךְ לִלְמֹד קְרִיאָה בְּשֶׁטֶף-בְּרֶצֶף!)

(...שְׂכָרי-עַל-הֲפָרַת-הָאִסּור-לִהְיוֹת-בַּסְּבִיבָה-לְצוֹטֵט-וְעוֹנְשִׁי-

                             לְמִי-לְסַפֵּר-כִּי-בּוֹעֵר-בּוֹעֵר-לְשַׁתֵּף-) 

. . . . .

. . . . .

כָּאֲשֶׁר הוֹפִיעַ גַּנָּב שֶׁטִּפֵּס עַל גֶּדֶר הֶחָצֵר הַשְׁנִיָּה יָצְאָה חוּלִיָּה

מִדִּירָתָהּ וְצָעֲקָה עָלָיו הֵי-הֵי-אַתָּה-אַתָּה שׁוֹמֵעַ אַתָּה לֵךְ מָהֵ

ר מִשָּׁם אוֹ שֶׁאֲנִי יוֹרָה בְּךָ נִשְׁבַּעַת לְךָ בְּיֵשׁוּ הִסְפַּקְנוּ לִשְׁמוֹ

עַ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַנַּנָּסִית צוֹוָחַת וְעַד שֶׁהִגַּעְנוּ לֹא הָיָה גַּנָּב אֲבָל

עָמְדָה

שָׁם

חוּלִיָּה

כֻּתֹּנֶת-לַיְלָה-מַטְאֲטֵא-בְּיָדָהּ-רוֹעֶדֶת-רוֹשֶׁפֶת-אֵשׁ-מְסַנֶּנֶת-מָהוּחוֹ

שֵׁבְשֶׁכָּאנְהֶפְקֵר

. . . . .

. . . . .

חוּלִיָּה נִשְׁאֲרָה בְּחֵיק הַמִּשְׁפָּחָה אֵצֶל תִּיָה נֶגְרָה. שְׁנָתַיִם

אַחַר בּוֹאֵנוּ, מְחַזֵּר מַתְמִיד בִּקֵּשׁ לְשֵׂאתָהּ לוֹ. עָלֶיךָ לְבַ

קֵּשׁ אֶת יָדִי מֵהוֹרַי הַמְּאַמְּצִים עָנְתָה לוֹ, כָּתְבָה לְהוֹרַי,

גַּם הוּא כָּתַב, הוֹרַי בִּתְשׁוּבָה שָאֲלוּ אוֹתוֹ ...

                                                ... וְהוּא עָנָה שֶׁ

                                              כֵּן, יֵשׁ דִּירָה, יֵשׁ

                             מִקְצוֹעַ, יֵשׁ פַּרְנָסָה קְבוּעָה, יֵשׁ

- תִּיָה נֶגְרָה וְתִיוֹ נָטָלִיוֹ בָּלְשׁוּ-אִמְּתוּ

. . . . .

                             כָּךְ קָרָה שֶׁבֵּינֵינוּ וּבֵין כָּל בְּנֵי מִ

שְׁפַחְתִּי וּמִשְׁפַּחְתּוֹ נֶעֶרְכָה לְחוּלִיָה  חֲתֻנָּה  חֲ ל וֹ מִ י ת

. . . . .

. . . . .

חוּלִיָּה.

*

רבקה ירון

---