שירים

מִמִּשְׁכָּבִי עוֹקֶבֶת
אַחַר הַצְּבָעִים הַנִּתָּזִים
שֶׁצּוֹבַעַת בְּאַהֲבָה
עַל קִירוֹת שְׁלֵמִים
אַתָּה וַאֲנִי, שְׁנֵינוּ
צוֹעֲדִים עַל מַרְבַדֵּי הַכָּחֹל וְהַיָרֹק
מֵעֵינֵי הָעוֹלָם נֶעְלָמִים, נִבְלָעִים

תּוֹלָה מַבָּטִי בְּךָ
עַל חַבְלֵי הַתִּקְוָה
מְהַדֶּקֶת בְּאֲטָבֵי אַהֲבָה
שֶׁלֹּא יִפְּלוּ לַאֲדָמָה

כְּשֶׁאַתָּה נִפְרַד, הוֹלֵךְ
מִתְמַלֵּאת בְּשָׂק גַּעֲגוּעִים
מִתְחַנֶּנֶת שֶׁתּוֹתִיר לִי חֲרִיר
לִתְקֹעַ בְּרוֹךְ יָתֵד בְּלִבְּךָ
כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר:
אַהֲבָתִי אֵינָהּ מֻגְבֶּלֶת
כְּמוֹ הַזִּכָּרוֹן
בַּמַּחְשֵׁב שֶׁלְּךָ.
~
בעודי אוחזת את גיגית הכביסה, הגשם לא פסק לרגע,הבטתי אל השמיים ומצאתי את עצמי קוטפת עננים אפורים, גם אותם הידקתי באטבי אהבה על חבלי התקוה
תליתי את כל בגדינו המשותפים ולפתע כמו במעשה קסמים התחברו להם הצבעים לקרני אור שעלו השמיימה וצבעו את כל העננים בצבעי הקשת באותה שניה אורו עיניי, נתתי לבגדים לנשום את ריח תמימותינו והם הציפו לבי ברגשות מעורבים.
בעוד אני מסיימת את מלאכת התליה פתאום לבי החל לחרוז שורות שורות, מצאתי את עצמי מלטפת קווים, מקפים, פסיקים, אותות ואותיות אהבה ואז...חשבתי עליך שוב, פתאום נראית לנגד עיניי, ממש ממולי, ביקשתי לצייר על קיר לבך, על גווך, הגענו אל שלולית החורף ושם הפלגנו בסירת רגיעון, מסביבנו מרבדים ירוקים, את שירתי לוכחים, מיתרי נדרכים, ריחפנו והעולם הריע ורקד לכבודנו זה היה פשוט...מושלם.