תאוות בשרים

דָּבָר לֹא יְשַׁנֶּה 

עֵת אֵצֵא לַשֶּׁמֶשׁ

עֵירומָּה 

אֲלַחֵךְ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ

אוּלַי מִילִּים יִימָּסוּ

וְאֶשָּׁאֵר לְבוּשָׁה

שִׁכְרוֹן חוּשִׁים

וְהִנְּךָ

מַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת 

יָדַיִים נוֹטְפוֹת תְּשׁוּקָה

הֲרֵי רָקַמְתָּ קְנוּנְיָה עִם הַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁתְּסַמֵּן לְךָ קַוֵּי מִתְאָר

עַל גּוּפִי

שְׂפָתֶיךָ בְּרָזַיי

בְּקִימּוּרַיי

בְּשִׁיפּוּלֵי מַשָּׂא חַיֵּינוּ

מַהֲמוֹרוֹת,

גּוּפִי

תּוֹבֵעַ בַּעֲלוּת 

אוֹהֶבֶת מְרַפְרֶפֶת

קְצָת שָׁמַנְתְּ אָמַרְתָּ

אַתְּ יוֹדַעַת?

כֵּן, עָנִיתִי הַמַּשָּׂא שֶׁלִּי כָּבֵד 

אֲבָל שָׁם בַּשִּׁיפּוּלִים הַתַּחְתּוֹנִים

אֲנִי עֲדַיִין רָזָהּ

רְעֵבָה לְתַאֲוַות בְּשָׂרִים