לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַכְּבָלִים / אָבִיָּה
כְּשֶׁאַתָּה מַסְעִיר אֶת כָּל חוּשַׁי,
מַרְתִּיחַ אֶת דָּמִי בְּלַהַב יִצְרְךָ,
סוֹחֵף אוֹתִי אֵלֶיךָ בִּסְעָרָה –
הִנְּךָ כּוּר הָאַהֲבָה וְהַתְּשׁוּקָה,
וַאֲנִי כְּמַתֶּכֶת, מוּתֶכֶת בְּתוֹכוֹ,
נִכְנַעַת לַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ בְּדִמְיוֹנִי הַפּוֹרֶה.
הוֹרְמוֹנַי נִרְעָשִׁים, כְּאַחֲרֵי רַעַשׁ אֲדָמָה,
מְעוֹרְרִים מִשְׁבְּרֵי יָם, גַּלֵּי סוּפָה,
סוֹחֲפִים וְרוֹמְסִים כָּל אֲשֶׁר יַעֲמֹד בְּדַרְכָּם.
חוֹוָה עִמְּךָ חֲוָיוֹת בְּרֵאשִׁיתִיּוֹת,
מַסְעִירוֹת,
חוּשָׁנִיּוּת,
חַדּוֹת וּנְקִיּוֹת.
רוֹצָה לִהְיוֹת פְּרוּעָה, מִשְׁתּוֹלֶלֶת!
חַסְרַת רֶסֶן וּמַעֲצוֹר,
לִמְחֹק עַקָּבוֹת וּסְיָגִים,
שֶׁיִּהְיוּ כְּלֹא הָיוּ, כְּאֵפֶר בָּרוּחַ.
לָבוּז לְמוּסְכָּמוֹת הָאֶבֶן וְהַקֹּר,
הָרוֹצְחוֹת בְּדָם קָר אֶת הָאַהֲבָה.
רוֹצָה שֶׁתִּמְלֹךְ כָּלִיל בַּהֲוָיָתִי,
שֶׁתִּהְיֶה לִי חֵרוּת לִבְלֹעַ וְלִלְגֹּם
אֶת כָּל אֲשֶׁר אֶחְשֹׁק,
אֶת כָּל אֲשֶׁר תַּחְשֹׁק,
בְּלֹא צֵל שֶׁל הִיסוּס, בְּלֹא רְתִיעָה.
צוֹרַחַת בַּחֲשַׁאי אֶל תּוֹךְ נִשְׁמָתִי: רוֹצָה חֵרוּת!
וְאוֹיָה לִי – אֲנִי בּוֹגֶדֶת בָּהּ,
בְּעַצְמִי,
עִם עַצְמִי,
מוּל פָנַי.
חָשָׁה צְעִירָה, רְעֵבָה וְנֶחְשֶׁקֶת,
אַךְ נוֹתֶרֶת כְּלוּאָה בְּצִלְלֵי פְּחָדַי.
נִקְשֶׁרֶת בִּכְבָלַי: "הַסִּי! הֲרֵי לֹא יֵעָשֶׂה כַּזֹּאת",
וְשָׁבָה אֶל מִסְגְּרוֹת דִּמְיוֹנִי הַמּוּגָן.
רַק שָׁם, בַּמַּחְשָׁךְ, אַעֵז,
רַק שָׁם אֲנִי חֲשׂוּפָה וְעֵרוּמָה.
מְנַסָּה לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַכְּבָלִים,
כְּמֵהָה לָאַהֲבָה אָנֹכִי,
מְשֻׁכְנַעַת בִּזְכוּתִי הַטִּבְעִית לְהִתְמַסֵּר לָהּ,
לְעַדְנָהּ, לְעִנּוּגֶיהָ,
אֶל גַּן עֵדֶן הָאַהֲבָה –
אֲבָל... בּוֹרַחַת.
~
הַמֶּרְחָק הַבָּטוּחַ מִן הָאֵשׁ
יֵשׁ רְגָעִים שֶׁבָּהֶם הָאֲוִיר מִשְׁתַּנֶּה. זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁצֵּל מֻכָּר חוֹצָה אֶת הַחֶדֶר, וּפִתְאוֹם כָּל הַקִּירוֹת הַיַּצִּיבִים שֶׁבָּנִיתִי סְבִיבִי מַתְחִילִים לְהַעֲלוֹת עָשָׁן.
בִּפְנִים, מִתַּחַת לָעוֹר, מִתְעוֹרֵר יָם שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַל קִיּוּמוֹ, גַּלִּים גְּבוֹהִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים לִשְׁטֹף אֶת כָּל הַתַּמרּוּרִים, אֶת כָּל הַחֻקִּים, אֶת כָּל מָה שֶׁנָּכוֹן וּמֻתָּר. הַלֵּב דּוֹפֵק בְּקֶצֶב שֶׁל מַהְפֵּכָה. הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת הַסּוּפָה עַצְמָהּ, לִצְעֹק מִלִּים חַדּוֹת בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב, לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל הַכְּלָאִים הַיְּשָׁנִים וְלָרוּץ אֶל תּוֹךְ הַלֶּהָבָה בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר.
אֲבָל לַחֹפֶשׁ יֵשׁ מַבָּט מַבְהִיל.
כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת לִרְוָחָה וְהָרוּחַ הַקָּרָה שֶׁל הָאֱמֶת מַכָּה בַּפָּנִים,
הַצַּעַד הַבָּא קוֹפֵא. הַקּוֹל הַיָּשָׁן, זֶה שֶׁנּוֹלַד עוֹד לִפְנֵי הַתְּשׁוּקָה,
מַשְׁתִּיק אֶת הַסְּעָרָה בִּלְחִישָׁה אַחַת מְמֻשַּׁעַת.
הַשַּׁעַר נִנְעָל, וַאֲנִי חוֹזֶרֶת אֶל הַסַּפְסָל הַנּוֹחַ שֶׁל הַמַּחְשָׁבוֹת.
שָׁם, וְרַק שָׁם, הָעוֹלָם נִשְׁאָר צָבוּעַ בִּצְבָעִים עַזִּים שֶׁל חֵרוּת.
רַק מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹן הַדִּמְיוֹן מֻתָּר לִבְעֹר לְלֹא תְּנַאי, לִהְיוֹת הַכֹּל,
לִטְעֹם מִגַּן הָעֵדֶן – וַעֲדַיִן לְהִשָּׁאֵר מוּגֶנֶת, שְׁמוּרָה, וּרְחוֹקָה.
~
