סְפִירַת מְלַאי - 5. (אַחֲרֵי הַתַּמּוּז)

סְפִירַת מְלַאי - 5. (אַחֲרֵי הַתַּמּוּז) 

*

סְתָו:

בָּנִים וּבָנוֹת אוֹסְפִים עֲלֵי שַׁלֶּכֶת

וּפְרָחִים קְמוּלִים רוֹעֲדִים

בִּידֵיהֶם הַמִּתְפַּלְּאוֹת

סְתָו

(שַׁלֶּכֶת

מְעַטֶּרֶת אֶת הַתַּמּוּז בְּקִבְרוֹ:

הֶעָלִים הַנּוֹפְלִים מְרַשְׁרְשִׁים: בֶּכִי

שֶׁיִּהְיֶה לִתְפִלָּה לְבוֹא הַגֶּשֶׁם)

- וְאַחֲרֵי קְבוּרַת הַתַּמּוּז מַפְצִיעִים:

מְלַאי שֶׁל חַגִּים וּמְלַאי שֶׁל צִפִּיּוֹת לִקְרַאת

יָמִים שֶׁיֵּיטִיבוּ עִם הָאָרֶץ

עִם הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ

וּמִי יִמְנֶה תִּקְווֹת יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ אִמּוֹתֶיהָ

כָּאן

- בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי הַיּוֹם הָאָבִיב מַפְצִיעַ לִימֵי מַלְכוּתוֹ 

וְהַגֶּשֶׁם יַגִּיעַ - בְּלִי הַתַּמּוּז אַחֲרָיו - וְיִפְרְחוּ

עֲלֵי כּוֹתֶרֶת כְּמו אֵלֶּה שֶׁבְּיַלְדוּתִי

כְּמוֹ אֵלֶּה שָׁנָּחוּ בֵּין דַּפִּים

וְהֵפִיצוּ נִיחוֹחַ

אוּלַי עָבֵשׁ

תָּמִיד

בַּר

*

רבקה ירון

---