לזכר אימי

לזכר אימי / גליה א.א

17.7.2019

יום שרפה היום

ואני ילדה קטנה

מלאו לי רק חמש שנה

וביתנו צריף דל

בו מיטת ברזל וארון

ובחוץ רוח גשם וקר

קר מאוד, מנורת נפט

על השולחן מאירה

וצללים בכול בצריף,

צלליתם ענקית מאוד

ענקים באו לראות

את תנועותיי על הקירות

ואני הקטנה פחד אחוזה

מי יקפוץ עלי שם מהקיר

האם הרוח אותו יוביל?

מועדת, צועדת, על קצות

לברוח, רק לא לראות,

את המנורה שופכת, נופלת

אש בבית מתפזרת

ואימי בשקט אומרת

תני לי את מעילך,

זה האהוב עליך

אותו תפרתי למידותייך.

ואני לא מתרצה

שלי הוא ואין לי אחר

היפה בכול הקיבוץ

אין אחר בלתו.

ואימי משכנעת תני חביבתי

דבר לא יקרה לו, אני מבטיחה

ואז בחוסר ברירה

את המעיל נתתי לה.

ביד אמונה זרקה

את המעיל מעל אש המדורה

והשרפה בבית כבתה.

אנחנו מתחבקות

שתינו רועדות עיניי

שטופות דמעות

והמעיל שלם בלי חור

בלי אף כתם שחור

את רואה, אימי אומרת

הבטחות צריך לקיים.