מַסָּה עַל הָאָדָם

מַסָּה עַל הָאָדָם (1995) 

*

אֵלִי, אוּלַי אוּכַל לִקְרוֹב אֵלֶיךָ

וּלְדַבֵּר עָלֵינוּ, עַל סְתָם-אֲנָשִׁים

וּלְסַפֵּר לְךָ בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה

מַה קּוֹרֶה: אֲנַחְנוּ

מְיַחֲלִים לְיָּדַיִם טוֹבוֹת

נֶאֱנָקִים כָּל בֹּקֶר - וְעוֹרְכִים טְקָסִים לְצַיֵּן כָּל מַעֲבָר.           

שׁוֹאֲפִים לְקִיּוּם, אוֹהֲבִים נְקָמָה

הוֹרְסִים - וְתוֹקְעִים יָתֵד לַהֲקָמַת יִשּׁוּב חָדָשׁ

וּבֵית עָלְמִין בְּצָמוּד לוֹ וּבָתֵי תְּפִלָּה

וּשְׁוָקִים. וְקָפֶטֶרְיָה. יוֹשְׁבִים אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן

מְבָרְכִים עַל הַיֵּש - וּמְקַלְּלִים בְּקוֹל: פּוֹחֲדִים מִזִּקְנָה

כּוֹאֲבִים אֶת עוֹרֵנוּ הָרָקִיב

תַּחַת שָׁמַיִם צָרִים נְמוֹגִים

קְטַנִּים, אַפְסִיִּים, גְּדוֹלִים

בְּחַיֵּינוּ

בְּמוֹתֵנוּ

וּבוֹדְדִים.

בְּלִי אֵלים.

וַאֲפִילוּ אָדַרְנוּ

(עָצְמָה נדיבָה תְּקַנֵּן בדָמֵנוּ וּבִינָה מְלָאכוּתִית תּוֹסִיף תּוֹבָנָה)

- לֹא נֵדַע אִם נָבִין

בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

*

רבקה ירון (מתוך: "מִפִּי קוֹטֶלֶת-קָנִים", 1995).

---