אקדמה ל'רוֹמָנְסֶרוֹ..." (שילוב שירה ופרוזה)

*

אקדמה ל-"רומנסרו ירושלמי" 

*

שאלתי אז מה כדאי לראות אִם רוצים לדעת אֶת ירושלים, אֶת ירושלים של ממש.

היו שאמרו:

"העיר העתיקה, רחוב היהודים." והסבירו לי, להכינני. הלכתי.

היו שאמרו:

"מאה שערים." ושרטטו אֶת שעריו. הלכתי.

היו שאמרו:

"עין כרם." וטבלו בצבעי הכפר. הלכתי.

היו שאמרו:

"מחנה יהודה." ובישׂמוני בריחות השוּק. הלכתי.

היו שאמרו:

וככה, שכונה אחרֵי שכונה, רחוב בתוך רחוב. הלכתי.

ואחר-כך בלילה מחוסר ירח שכל-כולו לילה, שחור ואפור, נתערבבו בי כל הצבעים וכל הריחות בקולות תפילה ובקולות תגרנים

וראיתי, אדונִי, במוֹ עינַי ראיתי

כיצד זרועות התגרנים מוּרמוֹת השמיימה וכיצד אומרֵי-תהילים מרכינים ראשם לכותל וכיצד החצאיות הארוכות ברגליים יחפות וכיצד כבסים מתנפנפים בין צמרוֹת וכיצד

וכיצד שמעתי, אדונִי, במו אוזנַי שמעתי

כיצד מציעים סחורה בכל השווקים גם יחד וכיצד מוכרים תקווה במסגד בכנסיה ובבית כנסת וכיצד לומדים תורוֹת ומלמדים תורה

והרחתי, אדונִי, במו אפִּי הרחתי

שווקים וגנים אנשי חולין ואנשי דת בתי-חולים ובתי-קפה ובתי-תפילה

וטעמתי, אדונִי, במו לשוני טעמתי

פלאפל זיתים שווארמה ירקות פירות בורקאס

וחשתי, אדונִי, במו ידַי חשתי

אבק וטל עשב ופרח בטון ואבן

ואז נוכחתי

כיצד מתוך כלל זה מיתמרת ירושלם האחת שבכל הירושלים של כל אחד.

כי ירושלים, אדונִי, חומקת מִידֵי הירושלים של ממש.

*

רבקה ירון

ירושלים, יולי 1968.

---