המונולוג - (אני אל עצמי)

הַמוֹנוֹלוֹג

              נסים פרנקו  ( עם עצמו )

הַי, קְרַב רֶגַע, הַמְתֵּן, הַשְׂכֵּת

לְמִי אַתָּה מַחְשִׁיב עַצְמֵךָ?

מִי אַתָּה בִּכְלָל? יָבְחוּשׁ רָטוֹב

מֵלַחֵךְ פִּנְכַא שֶׁכְּמוֹתְךָ

יֵשׁ לְךָ שֶׁדְרָה עָלֶיךָ?

הַבֵּט בְּפָנַי אוֹתִי לֹא מְרַמִּים

אֲנִי הוֹלֵךְ אִתְּךָ הַרְבֵּה שָׁנִים

רָאִיתִי אֶת הַשְּׁטוּיוֹת הַטָעוּיוֹת

וְהַנְּפִילוֹת, עֲלִיּוֹת כִּמְעַט וְלֹא הָיוּ לְךָ

אַתָּה רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ? אַל תּוֹרִיד

מֵעַצְמֵךָ בְּדַל בְּכָל בּוֹקֶר עִם הַשְׁכָּמָה

בְּלַע עִם הַקָּפֶה מָנָה גְּדוּשָׁה

שֶׁל תְּבוּנָה אֱנוֹשִׁית, תְּבוּנָה חַיָּתִית

יֵשׁ לְכָל אֶחָד הֱיֵה נִבְדָּל שַׂחֵק בְּשׂוּם שֶׂכֶל

עַל הַבָּמָה אַל תִחְיֶה בְּעָרְמָה עִם עַצְמֵךָ

הֱיֵה כֵּן, הֱיֵה הָכֵן, הִילָחֵם!

אַתָּה שָׁוֶּה יוֹתֵר טוֹב מֵהַרְבֵּה

מִתְחָרִים אִם לֹא הָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתְךָ לֹא

הָיִיתִי מִתְעַכֵּב עָלֶיךָ בִּכְלָל

אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ כְּמוֹ שָׁאַתָּה וּמַה

שֶׁאֲנִי רוֹאֶה לֹא יוֹשֵׁב טוֹב בְּעֵינַי

יֵשׁ בְּךָ כִּישְׁרוֹנוֹת מוּלָדִים בַּטֵּא

אוֹתָם בַּצִּבּוּר לְלֹא כָּל חֲשַׁשׁ בְּטֶרֶם

תֵּרֵד מִן הַבָּמָה לְתָמִיד.

וְאַל תּוֹרִיד אֶת רֹאשְׁךָ לְעוֹלָם

נָמוּךְ מְהַמוֹתְנַיִם.

                                                                                        אֲנִי מְדַבֵּר אֶל עַצְמִי.