חברתי השינה -מוקדש באהבה לגליה

חברתי השינה

מיום שנולדתי הצמידו לי אותה כבת לוויה

היא ליוותה אותי בינקותי,בילדותי ובבגרות,

במהרה היא הפכה לחברה קרובה ואפילו מאד-

השינה- כל חיינו היינו צמודות זו לזו,

כצל הלכה אחרי לכל מקום,

רק עצמתי את עיניים וכבר  ראיתי אותה שוכבת לידי,

כעבור שנים ,אני לא יודעת מה קרה ,

אך, חברתי השינה,

התחילה להתרחק ממני לאט ובעקביות,

 הלכה ובאה כאשר התחשק לה,

ואז  נעלמת לימים שלמים ולא חוזרת אפילו בלילות,

וכשחזרה בקושי דיברה ולשאלתי

"אפוא היית?" לא ענתה,

אני שוכבת במיטה ומחכה לה, בתקווה שתופיע ותפתיע אפוא את חברתי  שינה, למה ולאן נעלמת לי?"

לאן את נודדת""

 היא מתרחקת ממני ולשווא אני מצפה לה,

ובינתיים שנתי נודדת  למרחקים ולמרחבים הפתוחים,

אולי הלכה לחפש צעירה ממני? אולי  יפה ממני

בואי" אני קוראת לה בחשיכה,  גם אני  זקוקה לך..

ואז היא מופיעה ואחרי יום  שוב נעלמת, נודדת.

"את חסרה לי" אני לוחשת בשקט של החשיכה בעודי שוכבת במיטה,

 אני צריכה אותך, בואי בבקשה,

אך היא  נמצאת הרחק אי-שם,

לא שומעת ולא מגיעה

אני כבר יגיעה.

אמשיך לחכות לה וכשתבוא אקבל אותה יפה

בתקווה שתסכים להישאר איתי כמו פעם.

,/אולי  מרחוק היא שולחת  את ברכתה כי פתאום   אני נרדמת