סוכת חלום

סוכת חלום,
חלמתי חלום, חלום על סוכה לבנה, סוכה של שלום.
סוכה גדולה, מקושטת ומהודרת  מאד.
מעל סכך ירוק  מעץ דקל ובפנים קישוטים מרהיבים

ותמונות של דמויות מהכתובים

ומתקרת הסוכהמשתלשלים אשכולות תמרים בשלל צבעים,

מחשבה חלפה מיד בראשי בחלום,

הנה זו הסוכה מילדות רחוקה.
כך היתה עשויה הסוכה בחצר הורי כאשר הייתי קטנה.
נכנסתי פנימה,עושר והידור קיבלו את פני,
  פירות  תלויים על קירות הסוכה, רימונים אדומים כדם ,
לידם תאנים ירוקים וסגולים וריח משכר להם,

ועוד היה שם במרכז הסוכה שולחן ערוך,

עליו מגש גדול ועליו   מיני פירות ושפע מתוקים,ו

במרכז בקבוק יין וגביעים ,

מענין למי מחכים?
עוד אני עומדת בצד ותוהה החלו נכנסים גברים,
סבי ,עליו  השלום,עטוי גלימה לבנה וזקן ארוך לבן

מעטר את פניו המאירות, הוא התיישב בראש השולחן.
ארבעת אחי, דודים ובני דודים,ישבו סביבו,

מה זה,אני חושבת ,הרי כולם מתים?

ואפוא אבי? האם הם חזרו לחיים ועוד לסוכה שלנו בבגדד?
הרי אנחנו כבר מזמן לא שם?
כולם יושבים  סביב השולחן ,לא מקדשים ולא אוכלים ,למי מחכים?
אבל מה שמוזר,אף אישה לא היתה שם,

לא אימי ולא סבתותי,למה?
לא עובר זמן רב ולסוכה נכנסים ארבעת האבות.
בראשם אברהם, איש הדור נשען על מקל ומובילו  בנו יצחק,
סבי זז  ופינה את המקום לאברהם אבינו .
עוד נכנסים,יעקוב,הנה אבי, לחשתי
היתכן שאבי הוא יעקוב אבינו האחד?
דממה, ואז יד עלומה מושיטה גביע כסף

לאברהם אבינו והוא מתחיל לקדש, כולם עונים אחריו אמן ,

הגביע עובר מאחד לשני לפי הגיל,או סדר החשיבות,

לא הצלחתי לעקוב ממקומי. כולם שותים ומברכים
 ידיים מושטות מכל עבר ומגישות מטעמים,
בצד,מבלי שמבחינים בה יושבת ילדה כבת ארבע,חולה ,
בידה בובה קטנה שאמה הכינה לה ומביטה בהם ,

רוצה להגיד גם אני רוצה לשבת איתכם ,גם אני,

אך הילדה לא מוציאה הגה מפיה היא מוקסמת מהאווירה,

מהקדושה ששורה בסוכה, כך היא נרדמת כשבובתה בידה.
  התעוררתי מבולבלת, ישבתי רגע במיטה שלי, וחשבתי,

אפוא הסוכה שראיתי בחלום לאן כולם נעלמו,

והאם הילדה הקטנה שישבה בסוכה ואחזה בובה,

הייתי אני?  אך אפוא הבובה?
רק אז הבנתי שהיתה זו סוכת ילדותי,

סוכה שראיתי פעם בימים רחוקים.
ועכשיו היא נמצאת רק בזכרון,רק בחלום.