אינני מה שהייתי.

אֵינֶנִּי מַה שֶׁהָייִתִי

נסים  פרנקו

קִלָפְתִּי מֵעָלַי אֶת סִימָנֵי

הָאֶתְמוֹל הָצוֹרְבִים

מָרַחְתִּי מִשְׁחַת הַבְלַּגָּה

נְעִימָה יוֹתֵר

נִפְצָעְתִּי מִמִילִים כְדוֹרְבָּנוֹת

נָשָׂאתִי צַלָּקוֹת מְכוֹעֲרוֹת

שֶׁדָּרְשׁוּ חִיפּוּי נָשִׁי –

הִשְׁלַכְתִּי אֶת צְרוֹר הַמוּעֲקוֹת

מְעֵבֶר לַגֶּשֶׁר, לָמָיִם הַסּוֹעֲרִים

זְמַן מַה צָף, וְשָׁקַע.

כַּיּוֹם אֲנִי לָבוּשׁ קֵיצִי

צְבָעִים בְהִירִים תוֹאַמֵי אוֹפִי

שׁוֹנֶה לִבְלִי הַכֵּר, מַלְבִּין רַק כְּבִיסָה!

לֹא מַלְבִּין פָּנִים בָּרַבִּים לֹא שׁוֹתֶה

לְשָׁכְרָה וְלֹא עוֹגֵּב נָשִׁים, מִתְנַזֵּר

מִסְּחִי, הַהוֹלֵךְ בָּרְחוֹבוֹת עַל שְׁתַּיִם

וּמְנַסֶּה לְקָרֵב חֲבֵרִים עַל אַרְבַּע

לֹא אוֹבֶה לִהְיוֹת נֶאֱהָב וְגַם לֹא

לְשָׁלֵם עַל כָּךְ בִּכְאֵב!

אֵינֶנִּי מַה שֶׁהָיִיתִי וְכַנִּרְאֶה

גַּם לֹא אֶהְיֶה.

לָבֶטַח לֹא.

ב"נ.