חזרה ליצירות
שירים

קפואה באלם שתיקותיה

אודי גלבמן | (18/06/2015 05:48) | 72 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

קפואה באלם שתיקותיה,

מודעת לעצימות גזר הדין -

אותו נטלה על עצמה:

חביון עולם של שיממון ובדידות

לשנים יבואו של אחרי צהריים

עם ספסל ירוק בפארק של שקיעות,

עם מרבדי עלים צהבהבים-

ושאלות לא פתורות.

מבובלת וסתורה. לא סדורה עם עצמה,

כאשר היתה כל השנים הארוכות הללו,

ותוהה אי אן יוליכוה מעתה המסעות:

מביטה באיש שמעיניו

 ניבטו רגעי האושר האחרונים ,

אותה יכלה נפשה הסוערת להכיל.

חוזרת אל ביתה הקטן והיפה-

במבואות העיר,

אל האיש שענד את טבעת כלאה,

הרבה הרבה שנים של לפני ומתי ואיך,

אל שתיקותיו הזועפות, ומארתו-

בלילות בלתי נגמרים.



וגופה לא יידע עוד את הנגיעות

של אביב חייה הנסוג:

את רגעי האושר הנמלטים.

תגובות

חזרה ליצירות