הפינות שבהן אני נזכר היום

צביקה  היקר,
השיר שלך חודר בשקט מצמרר אל פינות הזיכרון שלא באמת נעלמות. המעבר מכלבי הבר הרעבים אל הזיכרונות ממלחמת יום הכיפורים יוצר תחושה חזקה של פחד קדום, כזה שנשאר בגוף גם אחרי עשרות שנים. מרגשת במיוחד  הפשטות המאופקת של המילים , דווקא היא מעצימה את הכאב ואת ההד שחוזר "בשבילי הארץ הערומים".
זה שיר קצר, חד ואנושי מאוד, שנשאר עם הקורא גם אחרי הסיום.

יום טוב ושקט

שמוליק