מחווה למשורר האמריקאי-הודי ראווי שנקר

בר יקרה,
כתבת שיר מרתק, עמוק ומלא מחשבה. הצלחת לחבר בין שורשים, שירה וזהות בדרך מקורית ורגישה מאוד. אהבתי במיוחד את הדימוי של “שמיכת השירה” ואת הכאב שבוויתור על שורות בשם היופי. שיר חכם, עדין ומעורר מחשבה.

יום טוב ושקט

שמוליק

Also, if you read deeper, the poem holds some social criticism.

But please, no need to "dear" me.

On our way to the airport to catch a red eye flight.

ככותבת שירה חשתי על מה את מדברת, למה את מכוונת את דבריך. כך בעדינות, במרומז אך כה מדויק. 

ברוכה השבה אלינו, בר.

שיר מורכב בעל רבדים רבים: רגש, זיכרון, זהות, רקע משפחתי ומוצא-עולם מתערבלים ומכסים פה טפח-שם טפחיים. ענן של עדין  של ריח הל אופף את השיר הזה, המתאר כל כך יפה את הצורך בחידוד המילים, עריכת הנכתב, הוצאת ענפים שמתפתחים להם, כדי שהמסר יעבור-חד, חף מסלסולים וישר ללב הקורא/ת  מלב  המשוררת/ת.

אהבתי.

Lately, I've been writing a lot about the various facets of my personal identity. Life here sharpens one's awareness of "otherness", ethnic or cultural background and skin color each and every day, like needles and pins. Or maybe, it's just me. I dunno.

במידת שמיכתם

כמה נכון

תודה

השיר "מפוצץ" בפעלים אלימים של חיתוף, גדיעה, קיצוץ. כמויות המלים הנקצצות בו בשם היופי, אצלי בתודעה לפחות, הן מטאפורה לתהליכי היופי המתועש בחברה המערבית, שפועלים בניגוד לאמרה מלאת הצניעות של שנקר.

הוא גם מלא בפראות, במסתורין, בפחד מציידים..

אני חושב שהשיר משיק אולי גם לתפיסת השאמאן את עצמו, את תפקידו ואת חובתו להגן על שמו, על החיבור המיסטי שלו לרוחות, בוודאי מפני הציידים של השבט השכן.
כך לדעתי שני יסודות בשיר מתחברים, אולי לשלמות אחת.
כן, זה שיר לדקלום רוחני-מסטי בהתקבצות השבט סביב המדורה בלילה קר ומפחיד.
שיר לא קל לקריאה.
הוא מסחרר בעוצמה שבו, אבל בקריאה שנייה הכאב והסבל מתפרצים מבעד ליופי.