הן היו מיד לשיר

...הן היו מיד לשיר

הן היו מיד לשיר

בו ברגע שהצליל צחוקן הרענן

עוד טרם ראיתי פניהן ומראן

פעמוני צחוק בוקר רענן ונלהב

כל כך חי, מלא וגדוש פתותי זהב

צחוק היולי, אמיתי וללא כל מעצור

צחקו השלוש, חופשיות כציפור

צעדו על פסי רכבת נטושה

העולם לרגליהן,ללא בושה

ורק משהתקרבו, ראיתי גם דמותן –

עלמות חן, מסולסלות שיער, גולש כשדה תלתן

בגדיהן גדושי צבעים ושכבות

לא טרחו להרשים – רק להיות

חיים מבעבעים וזורמים בכל תנועה

משוחררות לחוש, לחוות כל חוויה

שמחת אמת , שורשית ואדירה

חולקות ביניהן וגם כל אחת עם עצמה...

אולי אנציח רגשתן כמו בפסל-שיר

אצלם שמחתן תחת עפעפי עיני

אשמר צחוקן הרענן על אפרכסת אוזני

וכבר משהו מזה ניטע לו באוזני לבבי...

יהודית סולומון

19.12.13