דרך המילים - 20 שנה

20 שנה

באפריל 2027, בתקופת האביב והפריחה, יחגוג אתר הכותבים "דרך המילים", 20 שנה להקמתו.

בתום לב הקמתי את האתר הזה, עבור חברי הסדנאות שלי ולבקשתם. לא ידעתי כלל כי קיימים אתרי כתיבה למכביר. לעובדה זו נוכחתי רק כשהצטרפו עוד ועוד כותבים מאתרים אחרים.

או אז, הכרתי את שמות האתרים האלה, ואת מהותם.

כמה שנים לאחר מכן, הפייסבוק והרשתות החברתיות החלו לתפוס תאוצה. אט אט הכותבים באתרים אלה החלו לפתוח קבוצות ברשתות החברתיות, ואתרי כתיבה רבים נסגרו.

האתר "דרך המילים", יחגוג כאמור יום הולדת 20, והוא עוד צעיר, תוסס ובועט.

האתר "דרך המילים", מביא עמו ערך מוסף ונוסף – את ערך החברות והאנושיות.

לא כקלישאה! ממש לא! אלא כאמת צרופה וברת קיימא הבאה לידי ביטוי מדי יום בפועל.

באתר זה חברים כותבים ברמות שונות - ממשוררים וסופרים שהוציאו לאור את כתביהם, ועד אנשים הכותבים מן הלב ובאופן מרגש ביותר ללא כל כוונה אחרת פרט ל... לכתוב מנבכי נפשם פנימה.

באתר שלנו מתפרסמים שירים וסיפורים על-ידי כותבים מהצד הימני של המפה הפוליטית, מהצד השמאלי של המפה הפוליטית (אם עוד קיים דבר כזה), דתיים, חרדים, חילוניים, אתיאיסטים, מצפון הארץ ועד דרומה. האתר שלנו דוגל בחופש הביטוי, פרט למילות נאצה כנגד מדינת ישראל. על כך אגב, החליטה בעבר ועדת האתיקה, ולא אני. הוועדה כללה את נורית ליברמן, גדי רוטשטיין שפונה מעוטף עזה ובעת האחרונה לא כותב כאן לצערנו (אני מקווה שישוב ושהוא בטוב), ואת יקי (יקיר) דסא ז"ל. אבקש מנורית להחיות אותה מחדש.   

וכל הכותבים הללו חיים בשלום.

למה הכוונה?

בתגובות החברים יכולים להתנגד טוטאלית לכתוב, אך עדיין מכילים ומחווים את דעתם בתרבותיות, ברוח דמוקרטית, ועם ערך משמעותי של קבלת האחר על דעותיו (גם אם הן "מרגיזות" לא אחת מאן דהוא).

ומה זה אומר?

שזה אפשרי. בהחלט אפשרי. והלוואי ונפיץ זאת גם לכל העם שלנו.

יצרנו כאן בועה שבה כל הסיסמאות והקלישאות (לכאורה) - מתנקזות אל הוכחה מעשית בשטח.

מסתבר כי המילים עצמן הן המקרבות, גילוי הלב הרגשי האותנטי של ביטויי שמחה, כאב, צער, או אובדן. ולפתע אנו נוכחים לדעת כי יש הרבה משותף בינינו, על אף חילוקי הדעות בתפיסות העולם.

"ואהבת לרעך כמוך," עבורי אינו משפט סתמי אלא דרך חיים אותה קיבלתי כמורשת מסבתי – מרגלית צבי - עליה השלום, ואני מקפידה ליישם זאת.

שנים רבות אני מעבירה סדנאות לכתיבה יוצרת ועורכת ספרים עבור כותבים (עוד לפני שהוצאת הספרים הוקמה). ואני יודעת כי אנשים יוצרים הם אנשים רגישים. ולדעתי, בזכות הרגישות הזו הם יוצרים.

היצירה-שיר או סיפור-היא/הוא ה"בייבי" של כל אחת ואחד מאתנו. איש מאתנו לא אוהב שנפגע בילדיו.

לכן, צריך לדעת כיצד לגעת בדברים, איך לתת משוב.

אני בדרך כלל, מציינת את הדברים העוצמתיים והחיוביים שבסיפור/שיר ואז כל מה שאומר כ"ביקורת" - מתקבל בברכה. מתקבל כביקורת בונה ולא ביקורת הורסת ומסרסת. נוכחתי בזה עם תלמידיי בסדנאות, ואני נוכחת בזה בעריכת הספרים. זה לא "תרגיל צבוע", ולא "שקר" – זו פשוט המציאות. תמיד יש משהו חיובי ביצירה, מסר מעניין, פרט מרגש, משפט יפה, משהו.

מעבר לזה, רבים מאתנו כותבים מהלב, סתם כך להנאתם, או על-מנת לבטא רגש פנימי כלשהו. אם הם ירצו ילכו לסדנאות כתיבה, יש כאלה למכביר.   

מאחלת לכולנו חדוות-יצירה, ושנהנה בחברותא ובצוותא ב-20 שנה הבאות.

"היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם". מהטמה גנדי.