שירים

הפכים

.
    

בעת שרקיע הליל
הזרוע כתמי אור, 
נפגש להרף עין
עם כתם השחר העולה,
בצומת הזמן
שעמד מלכת,

 
שם, היית בעירומך
הרך, כשפרחי הגן
המכסים בהט גופך,
שולחים אלי ניצני
להט אסורים,

 
שם גם צפתה בנו
עין המצפון האפלה
המסתתרת מאחורי
כל הלאווים
כהי העור. 

           מתוך בועת האין 
           נראות, הושטתי יד
           לאחוז בך, להתרפק 
           על  שנהב גופך 
           לשזור עוד פרח אחד
           בתכריכי הזמן שחלף.

   

תגובות