שירים

לא יכול למחוק

הסדקים בקירות, חריצים של זיכרונות.
החיוך נגדע ממני, נלקח בזרועות ארוכות. 
נמשך לו הצחוק, ונטמן אי שם בחריצי הבדידות.

באביב יפרחו, 
חיוכך וצחוקך, מתמונותיי שבראש
 המבקשות להתאושש. 
מילותייך ובכייך יצרבו בין לבני הקיר.
 יפרעו עוד סדקים. 
עוד סדקים שיש להציר. 

ולבסוף, ספר פתוח
 ומחיקות מחיקות שרטו, קימטו, קרעו את הדפים. 
הדפים האומללים, שירים שישנים. 
הגרון המצטמק לכדי יבבה קלה של - די! 
והמחיקות לא יעזרו, המחיקות של חיי.

תגובות

גלי צבי-ויס / יש דברים שלא ניתן למחוק / 01/06/2014 16:02
נורית ליברמן / המחיקות לא יעזרו / 01/06/2014 18:11
אודי גלבמן / אתה אדם רגיש מאד עם כת� / 01/06/2014 19:39