מתחת לסלע

רבקה יקרה,
זהו שיר שנון, חכם ומלא קסם. לקחת שיר ילדים תמים לכאורה והפכת אותו למרחב של שאלות על סדר, היגיון, לשון ואפילו על טבע האדם. מיוחד  המתח בין התמימות של הרקפת לבין הסלע הכבד והמעיק , כאילו גם בתוך הדברים היפים ביותר מסתתרת אי־נחת קטנה שמבקשת להישמע.

הקריצה לבית שמאי ובית הלל, יחד עם האזכור לשייקספיר, מוסיפים רובד תרבותי עשיר והומור דק שמלווה את הקריאה לכל אורכה. זה שיר שמזכיר כמה השפה עצמה חיה, מתווכחת, ולעיתים גם שוברת את כללי ה"ניקיון" כדי לגעת באמת אנושית עמוקה יותר. יפה ומרגש כתבת.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

השיר הוא מונולוג של אדם בעל נפש מסודרת שאינו יכול לסבול את ה"חוסר היגיון" שבשירי הילדים התמימים, שבהם יופי וסבל דרים בכפיפה אחת ללא הסבר.

מקסים שבוע מחבק

את מוצאת במילים אלה של שיר הילדים התמים-כובד רב ולא הוגן. וכל אלה משקפים את תחושותיך שלך בימים אלה. 

זועק, נוגה: שיר ילדים תמים בא אליך ובו שרים גם לה וגם לך ואת תוהה מה לא בסדר כאן לנוכח זה שאת דוגלת בסדר, ניקיון אוזניים, היגיון ובנקודה הזו כפיים ובא לך לקלל  כשאת שומעת ובית שמאי ובית הילל יבואו וירעישו עד שמיים ומה היה אומר שייקספיר לו היה קורא גם ניקיון אוזניים קללה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב ומיטיב.

השיר חוקר לעומק את המסתתר מאחורי מילות שיר הילדים, התמים לכאורה?

המציאות קשה מהשיר המפייט אותה, מרכך קצוות ומפשט טרגדיות עמוקות מאז ומעולם.
הסלע הגס, הפרח העדין, הורוד או לילכיות הרקפת מול האפור או אולי הלבן ויתכן החום של אותה כיפת סלע שמאיימת תדיר לרסק את הפרח.
הרפרור לשייקספיר, גדול הטריגיקונים של העת החדשה בהחלט מעמיק את יסודות המתח המהותי.
גם מבנה השיר מאייר כובד ועוצה מחד גיסא ורכות עדינות מאידך גיסא.

.

תודה! 

זו כאילו-סונֶטה-שייקספירית. 

רבקה

---

והפלא ופלא - הסלע לא מועך את הרקפת 

וכל זה יכול להיות רק בשיר ילדים.

זה לא מסתדר לך רבקתי היקרה,

את לא מקבלת את חוסר ההגיון שבשיר.

אז מה אם זה שיר ילדים,

לילדים אפשר לספר מעשיות והם מאמינים.

את לא מקבלת את זה, זה מפריע לך

סדר צריך להיות

ויבואו הלל ושמאי וידונו בבעיה ויכריעו...

רבקתי היקרה,

למה לא להיות קצת ילדים, לקבל קצת חוסר הגיון

ולצחוק.