הר האושר/ פינת התפוח עליזה יקרה

אמרו לי ישנו הר, אושר הוא שמו

נמצא הוא אי שם בניכר, שם בדרומו

מי אליו יטפס ויגיע לפסגה

קצת יתאמץ באושר הנכסף ייגע

הדרך אליו סבוכה וישנן מהמורות

קשה היא לא קלה, ישנם גם בורות

בבדידות עצובה אני מטפסת כדרך  חיי

מתאמצת, בוכה נשברת וממשיכה בשארית נשימותיי

ימים ולילות פתע פסגת ההר

בקצהו זקן תימהוני עטור יופי מוזר

עיניי שואלות היכן האושר המובטח?

שותק הוא ומביט בי במבט עיניים מבודח

נסערת וכועסת מישירה אליו דמעה

מדוע אמרו לי כאן האושר ואיני רואה

בידו הגרומה מלטף ברכות הממיסה את ראשי

מדבר הוא אט אט בקול כה חרישי

בתי אם הגעת עד לכאן לחפש את אושרך

כל חייך הם מסע אך כוחך בליבך ובמותנך

אל תרימי מעלה בגאון ייאושך

לא צריכה את דבר מלבד לאהוב את עצמך

פורצת בבכי תמרורים מרוקנת משא כבד

מצאתי כאן אושר את ליבי האובד

צריכה הייתי לטפס על הר גבוה בניכר

ושלאהוב את עצמי יאמר לי זאת איש זר