שירים

קצוות

כשהלילה בתוך היום

מתחלף

מתרעם בי השקט

השלווה מתהפכת

והימים נגמרים.

 

לא נותר דבר

רק צללים.

על קירותיי נשארו

ממחולות בין ערביים

וְשַׁחַר.

 

חילופי המילים נפסקו

והחשכתי כפליים

כסער.

 

עד אחרון העצבים בי

זורם

חשמל משתק

ומרוֹמם

את עוֹרי

 

אני נגמר לתוכךָ

דועך לאין קיץ

לסופי הסופים נדחקתי

לא יכול להיחלץ.

 

מבלי חרטה, אתה

חי בי

חוֹבט

נוֹשם ובוֹעט

ובעצמותיי תיחרט

לרגעים.

תגובות