רֶקְוִויֶּאם לַגַּלִּים

רֶקְוִויֶּאם לַגַּלִּים

מִחוּץ לַחַלּוֹן, הָעוֹלָם כְּבָר שָׁכַח אֶת הַלַּיְלָה,

מְמַהֵר לְהַחְלִיף אֶת הַצַּעַר בְּרַעַשׁ חָדָשׁ.

הַכֹּל מִתְכַּוֵּץ לִכְדֵי שׁוּרָה בְּעִיתּוֹן שֶׁיַּצְהִיב,

בִּזְמַן שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּךְ עֲדַיִן מְבַקֵּשׁ לְהַקְשִׁיב.

צְאִי אֶל הָאוֹר הַקָּר, גַּם אִם הָרוּחַ חוֹבֶטֶת,

הַשָּׁמַיִם הָאֵלֶּה שַׁיָּכִים לַתְּעוּפָה שֶׁלָּךְ.

אַל תַּבִּיטִי אָחוֹר, אֶל מָקוֹם שֶׁנִּשְׂרַף,

גַּם כְּשֶׁהַצַּעַד כָּבֵד וְהַנֶּפֶשׁ עָיְפָה מִלִּסְבֹּל.

בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיקָה הַקְטָנָה שֶׁנוֹתְרָה בַּחֶדֶר,

יֵשׁ צְלִיל עָדִין שֶׁעוֹטֵף וּמְסָרֵב לְהַרְפּוֹת.

הוּא יִהְיֶה לָךְ לְעֹגֶן בְּיָם הַסְּעָרָה,

בַּיָּמִים שֶׁהַדֶּרֶךְ נִרְאֵית אֲבוּדָה וְזָרָה.

וּכְשֶׁתַּעַמְדִי שָׁם, מוּל קֹר הַמֶּרְחָק,

וְהַנִּכּוּר הַגָּדוֹל יְכַסֶּה אֶת הַכֹּל –

תִּמְצְאִי בַּחֲשֵׁכָה אֶת הָאֵשׁ הַשְׁמוּרָה לָךְ,

הַכֹּחַ הַשֶּׁקֶט, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָזַב.

הַגַּלִּים יַכּוּ בַּחוֹף, שׁוּב וָשׁוּב, בְּבֶכִי קָצוּב,

יִקְחוּ אִתָּם שְׁבָרִים שֶׁל זִכָּרוֹן וְשֶׁל כְּאֵב.

וּבַעֲמֹק הַמַּיִם הַקָּרִים, מִתַּחַת לַסְּעָרָה,

תִּלְמְדִי לָצוּף, לִנְשֹׁם, לִמְצֹא מָקוֹם לְנֶחָמָה.
~
16.6.26
~