חלקים-חלקים

חלקים-חלקים

*

*

חלקים-חלקים

שלשלתי דברי נייר למִחזוּר

קניתי סיגריות

האזנתי, שמעתי, חייכתי

איזה טָנְגוֹ אבד לי

הקצב הבוקע מן המכונית

לצִדִי

קורע את חיפושַׂי

.

.

.

.

אלה ילדֵי השכנים

בחלקם עברו לכאן –

כך אמרו לי –

להיטמע

במחצבֵי המִרבָּץ

כי

אִילוּ

אִילוּ אִם וכאשר

         –  בוֹשתי

בוֹשה ואבוֹש

(לֵבוֹש

בשלושה

זמנים

בעוֹניִי

בעוֹנייָם)

.

מַהֵר פֶּן תְּאַחֵר

.

.

.

.

הילד בן שבעים

אין לו חום גבוה

חי

חֵלֶק מלא

עם הוריו

בני תשעים פלוּס

חלקים שנותרו בהם

מִשָׁם

חולקים עִמו עד ש

.

.

.

.

כבר עשרות בשנים

בחלק הקדמי של האוטובוס

תמיד הארבעה האלה

לאמור

אנחנו הראשית והאחרית.

(מאמר יפה

כל עוד-)

.

.

.

.

טָנְגוֹ שאבד לי

מכונית לצִדי

נוף ברשתית העין

שכֵנים

ילד בן שבעים

אוטובוס

קולות

מגע

ניחוח

לֶחֶם

מַגלֵשה

עולה ויורד

עולה ויורד

חלקים-חלקים

ימֵי השָׁם-בכאן

שעות העכשיו-באז

הוֹוֶה של

שָׁלֵם בחֵלֶק של

ילדוּתי האלמוּתית

.

.

.

.

.

.

©רבקה ירון