שיר ברמזים

עַכְשָׁו כְּשֶׁהַשּׁוּרוֹת 
מַתְחִילוֹת לְהִתְפּוֹרֵר
כְּמוֹ נְיָר רָטֹב בִּקְצֵי הָאוֹתִיּוֹת,
אֲנִי מְחַזֵּק אֶת הַדְּיוֹ
שֶׁחָלִילָה לֹּא יִדְלֹף מִמֶּנּוּ
אֲפִלּוּ רֶמֶז שֶׁל חֹסֶר.

אִם אֲנִי נוֹפֵל,
אֲנִי נוֹפֵל לְתוֹךְ פַּעֲמֵי הֲקֻמַּץ,
שָׁם הַנְּקֻדּוֹת מַחֲזִיקוֹת
אוֹתִי מִתַּחַת לָרִשּׁוּם,
וְהַמַּפִּיק שׁוֹמֵר עָלַי 
כְּמוֹ עַיִן קְטַנָּה שֶׁל בַּרְזֶל.

אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת , 
רַק לְהִתְעַבֵּר מִתּוֹךְ אוֹת לְאוֹת,
לְהִתְגַּלְגֵּל בֵּין שְׁוָא נָע לְשְׁוָא נָח,
כְּמוֹ אִשָּׁה הָרָה שֶׁאֵינָהּ
מַחְלִיטָה אִם לְהִתְגַּלּוֹת.

וּבְתוֹךְ הַסְּפֵקוֹת שֶׁל הַנִּקּוּד,
אֲנִי עֲדַיִן כָּאן,
לֹא אָדָם, לֹא מִלָּה,
אֶלָּא מַעֲרֶכֶת הֲגַנָּה
שֶׁל קְטַנּוֹת שֶׁבִּקְטַנּוֹת.