תצוגה

עוברת לדבר על עצמה ואבא שלך: אמא שלך לוקחת אותך לספר והוא גוזר את הצמה והיא משאירה בצד. אתה שואל אותה מה היא עשתה עם הצמה והיא עוברת לדבר על עצמה ואבא שלך... תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב ושבת טובה.

סכינים

מטלטל חבר

צביקה היקר,

בשיר קצר ונוגע הצלחת לפתוח עולם שלם דרך עיניה של ילדה קטנה. מאחורי הברק של השמלות, מחיאות הכפיים והמעיל החדש, עולה כאב עמוק של בלבול, אובדן וגעגוע לאהבה ולביטחון. השאלות התמימות של הילדה על אבא, על הצמה ועל הצחוק בגן חודרות ישר ללב וממחישות כיצד ילדים חווים שינויים גדולים בעוצמה שאנו המבוגרים לא תמיד רואים.

כתיבה רגישה, מאופקת ומדויקת, שמצליחה לומר הרבה דווקא דרך המעט. שיר עצוב ויפה שנשאר עם הקורא גם לאחר סיום הקריאה. 

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

כואב. עצוב. נוגע

מהיא ל-אני

מיופי וחיבה לחרדה נוראה

השירה שלך לא קלה