חזרה ליצירות
שירים

בבואה

נורית ליברמן | (21/03/2013 23:57) | 87 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
בבואה
 
היא נכנסה אל הים
וחפשׂה בו דמותה
אך המים היו תכלת אפלה.
התמכרה לחיבוקו המלטף
הלוא הוא מאהב ותיק שלה.
הקרקע נשמטה
המים חדרו לתוכה
בעטה בו בבהלה
והוא הרפה איחיזתו.
על החול
שלולית קטנה של גשם
בתוכה נבטו עיניה הכחולות
וקצה אפה,
אך דמותה לא הייתה שם.
בחדרה
על קנבס גדול ציירה דמותה
ומסביבה ציירה את כל המאהבים
שהיו לה.
הלבישה אותם בְּכֻתוֹנֶת לבנה
שרווליה קשורים
וידיהם אסורות בה.
הגישה להם את שדיה
זקורים ומגרים
והם לא יכלו לגעת.
בד אחרי בד מלאה בִּצְבָעִים
וּגְברים בְּתַכְרִיכֵי כּוּתָנְתַּם
נועצים מבט בְּחַזוֹת ורודים
וּבְּפִּיטְמוֹת חומות
הַזְּקוּרוֹת בגאווה נשית.
הם לא יעזבו אותה יותר
הם לא יכולים.
החורף, אהובה משכבר הימים
התדפק על דלתה.
הכניסה אותו לחדר
ולתוך הציור.
כשהערב ירד
הביטה בידיה הַעָיֶּפוֹת
הצבעים המרוחים עליהן
יצרו הרמוניה פְּסִיכַדֶלִית.
הניחה ידה על הבד
וחתמה בטביעת יד,
זו בַּבוּאָתִי
אמרה.
 

תגובות

חזרה ליצירות