יצירות אחרונות
רה-פה-סי-סול- / בלי ניקוד. סליחה! / (0 תגובות)
רבקה ירון /שירים -09/05/2025 22:28
גלי תשוקה בלי אפקט נלווה - שני שירים (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -09/05/2025 17:40
חֲלוֹם נְבוּאִי / מאת: אהובה קליין (c) (3 תגובות)
אהובה קליין /שירים -09/05/2025 14:55
שלושה מתוקים (9 תגובות)
אלה לי /שירים -09/05/2025 08:33
כשיש אהבה אין כאב (11 תגובות)
דני זכריה /שירים -09/05/2025 07:26
שירי אמונה (9 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -09/05/2025 07:21
הוויות חיים (6 תגובות)
אסנת אלון /שירים -08/05/2025 21:55
סיפורים
האיששהמסיכה דבקה לפניו עד....
׳›׳•׳›׳‘.jpg
האיש שהמסיכה דבקה לפניו עד.. הוא היה כבן 70 בעל קומה גבוהה עם שיער מאפיר וניכר עלל פניו שלא היה שבע רצון במיוחד, גם ביום קיץ יפה לא על חיוך על פניו . הליכתו היתה מהירה, ובידו תמיד אחז תיק גדול מעור בצבע חום איש מבין דירי הבניין לא ראה אצלו מבקרים או שמע קולות או צחוק ילדים. על אף זאת תמיד השאיר בתיבת הדואר של ועד הבית את התשלום החודשי השוטף בזמן מבלי שיצטרכו לבוא איתו בדיבור או במפגש כצל מהלך עם הזריחה יצא לעיסוקיו וחזר רק עם שקיעת החמה לדירתו . בערב אחד זה קרה ריח חזק עלה בקומה שבה הוא גר, מר כהן מדירה - 12 דפק על דלתו בחזקה ניכר היה שמשם בא הריח, משלא נעה נאלץ לפרוץ את הדלת בעזרת עוד שכן שבא לעזרתו. מר כץ שכב על השטיח ללא הכרה . פניו של מר כץ נראו שונות שלוות ומחויכות ואפשר היה אפילו לראות שיש לו גומת חן בצד שמאל סירנת האמבולנס נשמעה בזמן שנכנס לרחוב ויצא במהירות עם מר כץ לבית החולים שם נשקו לו מלאכים.אכן עצב קדרות עטו אותו בחיו וכנפרד מהחיים עטו פניו יופי שאין כמותו. שדירי הבניין ברחוב נורית 6 לא זכו להכיר . 4.3.13 תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |