ד
ד"ר איתמר בן חיים היה ידוע כרופא מומחה לכלי דם,שמו התפרסם ברחבי העולם בזכות תגליותיו בתחום הכירורגי על אף מעמדו הרם בחבר קהילת הרופאים בעולם, ד"ר איתמר ניחן בצניעות ייתרה ובמסירות גדולה לכלל מטופליו. אל משרדו ששכן בקומה 17 ברחוב בן גוריון הגיע מר אמנון שם טוב, אמנון – גבר בשנות 60 לחייו חלה במחלה סופנית בכלי הדם והייאוש היה ניכר על פניו, אמנון נזקק לטיפול מיוחד בחו"ל שאם לא כן הרופאים קבעו שימיו ספורים. מזכירתו של ד"ר איתמר קיבלה אותו בחיוך וביקשה מאמנון שימלא את פרטיו על טופס בקשת הטיפול וכן שיחתום על התחייבות כספית במידה וד"ר איתמר יסכים לטפל בו,"אינני מעוניין בטיפול ואין לי את הכסף הדרוש לכך בסך הכול אני רוצה חוות דעת" הפטיר אמנון לעבר המזכירה בנימה רגשנית כשדמעה מבצבצת מזגוגית עינו. דלת משרדו של ד"ר איתמר הייתה פתוחה קמעה ואוזנו צדה את קולו השברירי של אמנון שדמה לזעקה אילמת ולתקווה שאבדה, ד"ר איתמר לא היסס לרגע הרים את שפופרת הטלפון ובקולו הבוטח והחד- "דורית תכניסי אלי את הפציינט בבקשה",בליווי המזכירה נכנס אמנון למשרדו של ד"ר איתמר והתיישב בכורסת העור כשעיניו מושפלות במקצת, גופו מכונס ודמעה שמסתתרת על לחייו כמי שאומרת- זו תקוותי האחרונה. דורית פנתה לחזור על עקבותיה כדי להשאיר לבד את הד"ר עם מר אמנון אך ד"ר איתמר עצר בעדה וביקש "אנא ממך מלאי את פרטיו בתום השיחה ובהקשר לסעיף התשלום תרשמי-חינם על חשבון המרפאה ותטביעי את החותמת האישית שלי" .
חלפו ימים וליבה של דורית לא נתן לה מנוח זו הפעם הרביעית שד"ר איתמר מבצע טיפולים מורכבים יקרי ערך בחינם לאנשים שאיננו מכיר כלל מבלי לבדוק לעומק את האפשרויות הכספיות של הפציינטים שזכו לטיפולים הללו, באחד מן הימים אזרה אומץ ונכנסה למשרדו של ד"ר איתמר כדי לשאול אותו לפשר התנהגות מוזרה זו,"שבי ברשותך דורית ואספר לך מדוע אני נוהג כך" השיב לה ד"ר איתמר כשהוא רוכן לאחור על כורסתו ופולט אנחת רווחה. בהיותי ילד כבן 11 שנים למדתי בבית הספר "נורדאו" הסמוך למקום מגוריי , הוריי היו די עניים עד כדי שלעיתים קרובות אימי הייתה שולחת אותי לבית הספר ללא סנדוויץ או כול דבר מאכל אחר, לכן נאלצתי בהפסקות לעבוד במשלוחי בשר לבתים פרטיים ולהרוויח את אותן פרוטות למזוני,באחת מהפעמים הגעתי עם משלוח הבשר לאחת מהווילות היפות שהיו בקרבת מקום,גופי היה כחוש ואל פי לא נכנס אף קורטוב של דבר מאכל מאז הבוקר, וכעת שעת הצהרים והרעב אחז בי כעלוקה, החלטתי שהפעם ובלי בושה אבקש מבעל הבית דבר מאכל כול שהוא, לאחר דפיקות ממושכות הדלת נפתחה לרווחה ומבעדה הגיחה אישה בשנות 35 לחייה, היא הייתה אישה יפה..והחיוך שלה..הוסיף לה חן, הביטה בי ושאלה " מה רצונך עלם חמוד",בעודי מתפעל מהיופי שלה התחלתי לגמגם " אני שליח מהקצב ,הנה הזמנתך !" ולא היה לי את האומץ לבקש ממש אוכל ולכן ביקשתי ממנה " אם אפשר לקבל כוס מים" , בעודה פונה לכיוון המטבח אני מביט אל עבר הסלון ופינת האוכל ועיניי לא שבעו מהפאר וההדר ששרר..איזה עושר..מרהיב ..ממכר עד שלפתע מול עיניי ראיתי כוס גדולה של חלב מוגשת אלי ..ובנעימה אימהית "בבקשה מתוק, אולי ברצונך סנדוויץ קל", "לא..לא ..תודה מספיק החלב" עניתי בקול חצי מבוייש, אך לא עברו 2 דקות והנה היא תוחבת לי בכיס המעיל כריך עטוף בשקית ניילון חם ומגרה , שאלתי אותה " תודה..כמה אני חייב לך? " היא ענתה: "אתה לא חייב לי, אימא לידה אותי שלא לקבל תשלום תמורת חסד" , אם כך עניתי לה "אני מודה לך מקרב לב".כשעזבתי את הווילה חשתי חזק יותר מבחינה פיזית אך גם האמונה שלי התחזקה וכוח הרצון להצליח בחיים..חלפו שנים והתחלתי ללמוד רפואה ועם האמונה וכוח הרצון להצליח זכיתי למעמד שלי היום, עבודתי השתלבה הן בקליניקה הפרטית שלי והן בבית החולים ,באחד מהימים בהיותי במסגרת עבודתי בבית החולים נקראתי לטפל באישה חשוכת מרפא הסובלת מסרטן הדם , תוך כדי שאני מעיין בתיק האישי של החולה אני מבחין שהמטופלת מתגוררת בסמוך למקום מגוריי הקודם, סקרנותי הובילה אותי להעיף מבט וויזואלי אל החולה אולי היא מוכרת לי ניגשתי את מיטתה ומייד הבחנתי שזו אותה אישה שנתנה לי את הכוס חלב והכריך..פניה היו כחושות ..עיניה עצומות, היא שכבה בתנוחה של אפס תקווה. באותו רגע הרגשתי נחישות לטפל בה באופן אישי ולעשות ככול הניתן לרפאות אותה, האישה לא זיהתה אותי הייתי כבר גבר בשנות 40 לחיי ומגודל בזקנקן , את כול הימים הבאים הקדשתי למענה תוך כדי התייעצות עם מיטב המומחים בעולם לכלי דם..ואף תרופות מיוחדות שהייתי זקוק להן –שילמתי מכספי הפרטי הון עתק עליהן רק כדי להפיח בה תקווה ולרפאות אותה כליל...ואכן אחר תקופת מה האישה הבריאה לחלוטין מהמחלה. לאחר שבועיים הגיע למשרדי מכתב מאותה אישה ובו היה כתוב: " אני מודה לך מעומק ליבי על הטיפול המסור שהענקת לי והצלחת לרפאות אותי ממחלה קשה זו אולם ואני יודעת שהשקעת מזמנך ומכספך הפרטי למען רפואתי אני שולחת לך צ'ק על סך 350 אלף דולר לטובתך..ולו כהכרת תודה מועטה לעומת החסד הגדול שעשית איתי" אני בתשובה שלחתי לה מכתב בחזרה בצירוף הצ'ק שמסרה לי ובו כתבתי לה : " תודה לך יקירתי על המחמאה, אבל את הצ'ק לא אוכל לקבל מפני שככה לימדה אותי אישה אחת פעם כשעושים חסד עם אדם לא מקבלים תשלום" שהגיע המכתב לאישה וקראה אותו משך את תשומת ליבה בצד המכתב היה כתוב :"החשבון שולם במלאו עבור כוס חלב אחד " ועל החתום ד"ר איתמר בן חיים. עיניה של האישה זלגו דמעות וליבה שמח והתפללה לאלוקים "תודה לך אלוקים שאהבתך התפשטה בליבותיהם ובידיהם של אנשים " שכן הפסוק אומר "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו"
