מנגינה מוכרת

הוא ישן במיטה עטורת כוכבים מנצנצים,
הוא יתעורר אל תוך שיח המלאכים, גן עדן או גיהינום?
עוד לא החלה השלכת מגופו וכבר חלפה שעתו,
זה מה שקורה כשמביטים בעיניו הצחורות של המוות הפועם.

תלתלים שלא צמחו גוועו בטרם שקיעת הלבנה,
הגוף נשאב אל תוך עצמו במחולות הזמן,
הרוח השקטה בידרה את השיער הזהוב,
אוזניים בתוליות שטרם שמעו כל זימה.

אל הים היא נכנסה, דרך מעלית שוקקת חיים,
היא משתה אותו מן השאול בשארית כוחותיה,
דממה אפפה אז את המרום, כל המלאכים זימרו פה אחד,
מנגינה מוכרת שאין דומה לה. הוא נם, לעולמי עד.