כשהארץ התמזגה עם הים

בינתיים, אני חוזר לאחור בשדות הקוצניים,
שלג מאפיר את הדממה העתיקה,
שעם הזמן הדוחק, מתחילה לתבוע דם.
הדמעה ששטפה את עיניי אמש, היא זאת שתגאלני שנית.

כשהארץ התמזגה עם הים, אף הירח בתורו נאלם,
עידן שמימי של קרח גשמי, העת ההיא לא תחזור לעולם.
שוורים עזובים מגששים באפלה, מייחלים להגיע אל השחר,
ציפורים שטרם נולדו, חופרות בשקיקה את קברן המיוחל.

טרם נודע הדבר ברבים, אך האחרים כבר החלו במעשי הכשפים.
הביצה התמזגה עם הדם. השמש, הירח ושאר מאורות טובים,
שוטפים את פניהם שלהם במים הצחיחים,
הדרדר ושאר יבולים, קטנים עם גדולים, ששים בצמיחתם האיתנה.