ידיעה.

אתה לא לבד, אחרים לבד איתך.

משפט פשוט בתחבירו, אך – ענק במשמעותו.

הרי, מהו צורכו של האדם? , היכן תמצא שלוותו? .

ובמידה ותמצא, הידע לזהותה?

שלווה. מילה פשוטה. קלה. הרמונית.

מאידך, בחברה קפיטליסטית זו, מסתבר שהאדם בוחר להתנהל דווקא להפך.

משוכנע הוא שתנועתו האינסופית – תוביל לנחמה.

אך לאן הם נעים, כל נחילי האנשים?, ומדוע?

בוחרים להיאחז בקולקציות מעובדות של מוצרי צריכה אשר לא יספקו לעולם.

ללכת. לנסוע. לעוף.

להמריא גבוה.

פיסת. נפשית. רוחנית.

הניסיון חושף שאין זה אפשרי להתרומם רוחנית כשחומות החומריות כובלות בעדינו.

על כן החלטתי למסור רצונותיי וחיי לכוחה של ישות הגדולה ממני.

אבחר לכנותה – בריאה ואלוהות.

וכך, מנותבת בידה – החלומות מקבלים נפח, הדים של ממשות.

אף הרגש שר שיר הלל.

פורט בתוכי מיתריו, מחייה הוא את שירת הסירנות.

27 שנות קיום בגלגול הנוכחי. אין לדעת את כמות המעגלים אשר נסגרו בחיים ועולמות מקבילים.

נוכחת בטלטול האחרון. לכן עוצמת הרעש – חזקה מנשוא.

נשמה עתיקה בגוף צעיר מובילה להתנגשות – ניגוד – פער.

הטוטאליות הובילה צעדיי אל השלמות העצמית, קבלה, מחילה ואהבה.

בסופו של יום – האמונה מנצחת.

למה הוא זקוק האדם הפשוט, אשר כה מודע לעצמו ומאידך – רגיש לסביבתו... למה הוא זקוק?

מדרג צרכיו מסתכם בשייכות, תחושת הכרה ובטחון קיומי.

טפטופים חיצוניים החודרים פנימה אל נבכי התודעה – אין בכוחם לייצר שקט.

למעשה – רק להרחיק בעדו.

וברווח הנוצר – מתגברת האשליה. 

מתעתעת בעוצמתה.

דומה היא לזיקית העוטה אינספור מסכות. היכן נמצא הזואולוג אשר הצליח לחשוף את צבעה האמיתי?

אך האשליה – אינה מתוחכמת דיו. האמיצים שבנינו מסוגלים לגרום לה לפשוט עורה.

כך – בעודה נותרת עירומה לחלוטין, אט אט מאבדת כוחה. הופכת חסרת אונים.

ואז, בנקודת ריק זו – נוצר משהו.

בתחילה – קשה לזהותו.

אינו מכיל מאום – פרט לדומיה.

זהו המסתורין  המכונה – שלווה.

                                                                                                                     17.4.2012

איגי ניצן.