מְדַבֶּרֶת בִּשְׂפַת הַלֵּב

לַמְרוֹת הַמִּלִּים הַפּוֹצְעוֹת

שֶׁהוֹתַרְתַּ וְדִמְּמוּ אֶת לִבִּי

יוֹדַעַת לִסְלֹחַ; 

לְכַסּוֹת בַּמִּלִּים אוֹהֲבוֹת וּמְתוּקוֹת

אֲשֶׁר קָּטַפְתִּי 

מֵעֵץ הַתְּאֵנָה הַמָּתוֹק בַּחֲצֵרִי

אֵינִי מַכִּירָה שָׁפָּה אַחֶרֶת

מִלְּבַד שָׁפָה שֶׁל מִלִּים מְחַבְּקוֹת

וְאֶת שְׁפָת הַיָּם.

אֶת הַצִינָה שֶׁשָּׁלַחְתַּ

גַּם אוֹתָהּ כִּסִּיתִי

בְּמַבָּטִים חַמִּים,

מְנַסָּה לַחֲלֹם

עַל עוֹלָם שֶׁנִּפְרָשׂ

עַל מַרְבָדֵי עֶרְגוֹת

שְׁנֵינוּ שְׂרוּעִים קָרוֹב קָרוֹב,

עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק

מַקְשִׁיבִים לִצְלִילֵי הַיְּקוּם

וְצִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים.

יָדְךָ בְּיָדִי

וַאֲנִי מִתְהַדֶּקֶת לְגוּפְךָ

בְּמַאֲוַיִּים אִלְּמִים, כִּמְעַט "אַלִּימִים".

נוֹגֶסֶת בְּתַאֲוָה

אֶת פְּרִי הַתְּאֵנָה הָעֲסִיסִי

וְזֶה נוֹסֵךְ תַּאֲוָה עַל שְׂפָתַי.

בְּמַחְשְׁבוֹתַי יוֹדַעַת עִם זֹאת שֶׁ - 

אֲנִי מְשַׁחְרֶרֶת אוֹתָךְ

אֶל מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת  
מְדַבֶּרֶת בִּשְׂפַת הַלֵּב 

תּוֹחֶמֶת אֶת הַהִגָּיוֹן

שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל לִבִּי 

נִשְׁאֶרֶת לִרְחֹץ אֶת עֵינַי

רַק בְּחַיַּי.

לִסְלֹחַ זֶה
לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכְּעָסִים,
לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הֶעָבָר
וּלְהַמְשִׁיךְ קָדִימָה 
סְלִיחָה הִיא גַּדְלוּת וְרִפּוּי הַנֶּפֶשׁ
תָּמִיד אֲדַבֵּר בִּשְׂפַת הַלֵּב
וְאַמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב

~

"מחילה היא הדרך היחידה לרפא את עצמנו ולהשתחרר מהעבר. 
ללא מחילה אני נשארים כבולים לאדם שפגע והזיק לנו, אנו כבולים בשלשלאות המרירות, כפותים יחד. לכודים.
כל עוד לא נדע לסלוח לאדם שפגע בנו, הוא ימשיך להחזיק במפתח לאושרנו,

יוסיף להיות הסוהר שלנו. 
כשאנו סולחים, אנחנו משיבים לעצמנו את השליטה על גורלנו ועל רגשותינו.

אנחנו נהפכים למשחררים של עצמנו". (הארכיבישוף ב"ספר האושר" עמ' 211).