שירים

דומיית הזכרון.

אתם כבר לא כאן.

הנני - כן.

עוד מעט אתעטף בדומיה,

ורק זעקת הזיכרון

תרעם מן הרקיע.

הדקות הפכו שנים,

הוליכו את רצף החיות קדימה.

אך רק נוכחותכם נעדרת מן המסע.

מגע עיניכם מרצד בלהבה,

קולכם מהדהד ברקע.

רגבי האדמה ספוגים בדמעה,

כתוכחה צורמת, על כל מי שהקרבנו.

בכאב החרוט טבועה משמעות.

אלו  הם אנחנו.

תגובות