השעות האחרונות

שלום תמר,

אני יודעת שהייתי איתך מאד קשה ולא נעימה בשעות האחרונות, אך אחרי שאספר לך את האמת, את תביני למה אני ככה, ולמה התנהגתי אלייך בצורה כה לחוצה ומכוערת.

תמר אחותי היקרה מאד, כל כך הרבה דברים עברו עלי בעשרים וארבע השעות האחרונות. כל המתח של שלושת החודשים האחרונים מאז שהתגלתה בגופי המחלה הארורה, התנקז לו ליום אחד. יום שהתחיל בתקווה ובתפילה נואשת להצלה, והסתיים במפח נפש ואכזבה איומה.

הבוקר ישבנו אבא, אמא ואני בחדר ההמתנה של ד"ר בלייז, וחיכינו שיקרא לנו כדי לדווח על תוצאות הבדיקות החדשות שערכו לי לאחר סדרת ההקרנות והכימותרפייה והכאבים בגב שהציקו לי בשבועות האחרונים. אבל בשום אופן לא העלינו בדעתנו שמדובר בגרוע מכל. ד"ר בלייז יצא אלינו החוצה אל חדר ההמתנה. הוא סקר בעיניו את אבא ואת אמא, והתעכב עליי במבט מוזר למשך שניות ארוכות. פניו היו קפואות ולא גילו דבר. הוא ביקש מאבא ואמא להתלוות אליו. בלעדיי. כעבור שתי דקות שנראו כמו נצח, קרא גם לי הרופא פנימה. אמא ישבה על הכיסא, רועדת, ואבא עמד לידה, חיוור, כמעט כמו הקיר שמאחוריו. ד"ר בלייז ביקש ביקש ממני לשבת.

"נוגה, אני מצטער מאד, אבל הטיפולים כבר לא יעזרו ".

אמנם כולנו כולל את תמר כבר ידענו שמדובר בגידול סרטני קטלני מאד, ושלרוע המזל הוא התגלה בשלב די מאוחר, מה שמקטין עוד יותר את סיכויי ההחלמה. אבא ואמא ניסו כל הזמן להסתיר ממני את מצבי. הם התעקשו לשדר אופטימיות ותקווה, וכל הזמן דיברו על מה שנעשה אחרי שאבריא. אבל אני לא הייתי תמימה, והצלחתי לקלוט את חומרת המצב.
בחודשים האלו עברתי כל מיני טיפולים שונים ומשונים. הקרנות, דיאטות מיוחדות, טיפולים כימותראפיים. אני לא יודעת מה הם עשו לסרטן, אבל אותי הם הרסו לגמרי. מבחורה שמחה וצוהלת, מלאת עוצמות של חיים הפכתי לשבר כלי, תשושה ומסכנה. רזיתי נורא, שערי נשר, ונחלשתי מאד.

אך אחותי היקרה, לא תאמיני עוד מה אמר לנו ד"ר בלייז, תחזיקי את עצמך חזק אחותי, המחלה שלי בשלביה האחרונים, היא כבר התפשטה והגיעו גרורות עד הראש, בשעות הקרובות אני אתאשפז בהדסה, לא על מנת שימצאו לי תרופת פלא, אלא כדי לקבל תרופות הרגעה לכאבים המטורפים שיש לי עכשיו.

אז אחותי היקרה מכל, אל תכעסי עליי. ויכול להיות שבזמן שאת קוראת את המכתב הזה, אני כבר אהיה בעולם שכולו טוב.

טוב תמר אחותי היקרה, אני מקווה שהפקס בידייך כבר, אני מקווה שעוד אספיק לראות אותך, אנא הגיעי מהר.

אוהבת אותך לנצח נצחים.