מבחן קטן

לליאור,

   "שבתות וחגים", של יהודית רביץ, זה השיר שאני שומעת עכשיו. וכל מילה בשיר הזה מקבלת משמעות חזקה מאד, ובמיוחד עכשיו. כמילות השיר: היא צופה בו מן הגג ורואה עד כמה הוא מאושר, עם אשתו וילדיו. והיא לבדה ומדמיינת איך היא חוטפת אותו לעצמה. והיא נשארת לבדה גם בשבתות ובחגים. היא-כמובן המשחרת לטרף, והטרף הוא אותו גבר, איש המשפחה למופת.

   תמיד הייתי חשדנית, למראית סומכת על המילה שלך, אך כאילו נחוצה לדברתך בכתב. בחיי שמעתי מספר סיפורי בגידות, ונעשיתי חסרת ביטחון לחלוטין.

   תבין ליאור, הייתי בודדה המון זמן, ללא בן זוג. ואני יכולה להבין גם מדוע. אני יודעת שאני לוקחת את החיים קשה מדיי, וכל בן זוג שהיה לי נפל קורבן לחשדנות שלי, ולפרנויה חסרת השליטה שלי.

   עד שהכרתי אותך ליאור, גבר מדויק לטעמי. אדם החווה את הקריזות שלי, וממשיך הלאה. אדם שהשיב בחביבות לכל שאלותיי החשדניות, והבין מאד את החרדות שלי. ובמיוחד את חרדת הנטישה שיש לי. אתה היית עבורי עוגן, וכתף תומכת. היית אמור להיות בעלי לעתיד, כך לפחות דמיינתי.

  ואז נכנס לי עוד פעם הג'וק לראש, והחלטתי לערוך לך מבחן. גייסתי את חברתי ענת, שעוד לא הספקת להכיר. ובתאום איתי היא התקשרה אליך, והציגה את עצמה כסוכנת למוצרי טיפוח, וכך גם לא היה לה קשה להרחיב איתך בשיחה כי היא הייתה בסביבת עיסוקך. ואז היא פנתה אליך במישור האישי, בהתחלה ענית על שאלותיה, אך כשהיא הציעה לך להיפגש, ולו רק כדי להביט במוצריה, כעסת מאד וטרקת את הטלפון.

  רעדתי מפחד, הייתי בטוחה שעלית על מזימתי. רציתי לומר לך את האמת, ואולי כך אתה תסלח לי, אך פחדתי לצאת יותר טיפשה ממה שאני.

  חלפה שנה מאז שנעלמת לחלוטין, ואני לא יודעת שום דבר עליך יותר. אני מדמיינת לעצמי, שאולי מצאת לעצמך בת זוג חדשה, ואפילו שהתחתנת. איזו טיפשה אני, היה לי מכרה זהב ביד, ופספסתי אותך לתמיד. ליאור אני מתגעגעת אליך מאד ולעולם לא אפסיק לאהוב אותך.

כל כך חבל לי עליך

שלך לתמיד

שירה