אני מורה ותיקה בבית ספר יסודי גם מחנכת וגם מלמדת ספרות לשון אזרחות והיסטוריה , בגיל 52 אני סוקרת את חיי במבט לאחור ומסכמת שלא היו לי הישגים גדולים ולא כשלונות תהומיים.
עם הבעל היחסים בינוני מינוס, הוא שקוע בעסקיו, נוסע הרבה, כמעט תמיד מחוץ לבית, היחסים בינינו גיאוגרפים וכלכליים ,לא יותר כמו שני שותפים ותיקים בחנות מכולת. הילדים כבר גדולים שניים עזבו את הבית והקטנה חיילת, משרתת במודיעין אי שם. בשנים האחרונות יש לי מאהב- אינטרנט שמו, בתחילה היה זה תחום חדש , זר ומשונה,
אבל מהר מאוד נכנסתי עמוק לעניין וכל לילה אני גולשת לעולמות ולאתרים שונים וטוב לי שם. במקום בדידות ואפרוריות תמידית יש לי חיי חברה ערים ואנשים לשוחח איתם, באינטרנט שמי שחף , שם נפלא המעיד על חופש ועל מעוף, לפעמים נדמה לי שאני שחף אמיתי הממריא לשמים אמיתיים ולא וירטואליים. בשלושת החודשים האחרונים אני בקשר קבוע עם גבר משגע, "הלוחם האמיץ" הוא מכנה את עצמו, תחילה נפגשנו בצט שהיו בו 13 משוחחים, עד שלוש לפנות בוקר נשרו כולם ונשארנו רק אני והוא , "הלוחם". בשיחה הראשונה מיעט למסור פרטים על עצמו, "הרוב ממילא חסוי",כתב, "סודות מדינה". גילה שהוא בן 55, שירת כקצין ביחידה מובחרת והשתחרר מצה"ל קצין בדרגת תת-אלוף. לאחר יומיים שוב שוחחנו, שוב הזכיר את עברו הצבאי והביטחוני העלום, הוא התנצל שאסור לו לספר מה עשה בעשר השנים האחרונות, לא הייתי צריכה הרבה כדי להסיק מסקנות. "היית במוסד או בשב"ב?" כתבתי. "את אמרת" השיב ואני תפסתי את הפרנציפ, השיחות היו על המצב הצבאי והביטוחני הוא היה בעל סגנון צבאי מובהק, שנון,חד, מהיר ובוטה. לא פעם השוויתי אותו לבעלי המהוסס, המתחמק,השוקל כל דבר, והאומר דברים בקול ענות חלושה. לאחר השיחה ה11, ואני זוכרת היטב את הלילה, חשתי שהתאהבתי בו, על פי תיאוריו יכולתי לשרטט לעצמי בעיני רוחי את דמותו: גבוה, חסון, שרירי, פנים קשות וחרוצות קמטי אופי.
אחרי כמה שיחות הצעתי לו שניפגש, תחילה סרב, בהמשך היסס, אחר דחה :"עסוק" עבודה" פגישות עסקיות". בעדינות סיפרתי לו על רגשותי אליו, גם הוא לא היה אדיש,בשיחה ה-19כאשר כתב " התאהבתי בך עד כלות,רוצה שתהיי איתי", פרצתי בבכי.לפני חודש הצעתי "ללוחם" שוב ושוב שניפגש, ושוב הוא סירב בנימוק של "עבודה", עד שכתבתי לו :"אז אנתק קשר!" והוא נחרד:"רק זה לא!אני חושק בך, זקוק לך!" סוף סוף נקבעה הפגישה, עשיתי הכנות קדחתניות, קוסמטיקאית,מספרה, מניקור,שמלה חדשה,דיאטת רעב עקב עודף משקל קל של 5 ק"ג.
קבענו לשעה חמש אחר- הצהריים בבית קפה באבן גבירול בת"א, ישבתי והמתנתי ל"לולחם האמיץ", חיכיתי 15 דקות אבל לא היה זכר ל"לוחם האמיץ" או לכל גבר אחר שנראה בן 55, ישבו כמה נשים וזוג זקנים, בשולחן פינתי ישב נער צעיר בן 15, לבוש גופיית טריקו,חיוור, כחוש,קירח לחלוטין ובאפו עגיל. נעלבת ומושפלת התכוננתי לקום וקראתי למלצרית כדי לשלם עבור הקפה, לפתע התקרב לשולחן הנער הצעיר. "את מחכה למישהו?" שאל.לא השבתי. "מחכה ללוחם האמיץ?" שאל וליבי פעם במהירות, ודאי קרה לו משהו והוא שלח את בנו הקטן. "מה קרה לאבא שלך?" שאלתי. "זה לא האבא , זה אני, אני הוא הלוחם האמיץ," השיב במבוכה משפיל את עיניו. | |
