השעון

סבא יצחק וסבתא רינה הסתובבו נרגשים בביתם הנאה ורחב הידיים אשר בעיר חאלב- סוריה,ונפשם לא ידעה מנוח.

חלום של שנים רבות עומד להתגשם,הם עומדים לעלות לארץ ישראל,לירושלים,השמחה מהולה בעצב,השלטונות אוסרים על העתידים לעזוב את המדינה ליטול עימם רכוש שמשקלו עובר את 20 הק"ג המותרים.

הנה ספת ההסבה הרכה עטופה בד קטיפה זהוב,המזנון הכבד העשוי עץ דובדבן אדמדם ,ומבעד לזכוכית מונחים שכיות חמדה לרוב,שטיחי הענק הפרסיים בדוגמת מעויינים שלובים זה בזה בכחול אפור...

בני הזוג הלכו יד ביד מחדר לחדר,ובעיניים דומעות חזרו לטרקלין המואר וישבו באנחה על הספה..

ואז  ראו אותו מולם: 

השעון!

המטוטלת הכבדה שבתוכו נעה מעדנות אנה ואנה,צליליה נשמעו כפעימות לב סדורות בקצב מונוטוני מרגיע ומשרה שלווה.

ש"ב