רעות

עליתי במדרגות האבן המאובקות, צעד אחר צעד, קרני השמש צרבו את ראשי המגולח, היא עמדה שם כמה מדרגות מעלי ליד שולחן ועליו קערה, נמוכת קומה ושיערה שחור כעורב, המדים המשופשפים נצמדו לעורה ונמתחו על ירכיה, הכפתורים האומללים הצליחו אך בקושי להיאחז בשולי הבד הירוק, כתמים כהים התפשטו מתחת לזרועותיה. המשכתי לעלות, רצועת הרובה משכה אותי למטה.

"כיפה?" היא החוותה בידה לעבר הקערה שנחה על גבי השולחן.

ליטפתי בידי את ראשי המגולח והסתכלתי לעבר הקערה, ניסיתי לבחור בין הכיפות הצהליות שהיו מונחות בה, הרמתי כיפה כחולה בצבעי חיל אוויר, הנחתי אותה על ראשי, "מתאים לי? שאלתי בחיוך ומבטי נישאב לתוך עיינה הכחולות, הכחול הכי עמוק והכי יפה שראיתי מזה זמן רב, שפשפתי את עייני בידי, והבטתי שוב, "רעות?" משב הרעיד את עלי הצפצפה מעל ראשינו, ריח פרחי בר ממרחקים עלה באפי.

"שריד, מה אתה עושה כאן?" צבע וורוד פרח בעדינות על עורה החיוור וטייל במעלה לחייה, רכנתי ונשקתי לה, היא נישקה אותי חזרה וליטפה את לחיי, "אתה צריך להתגלח!" צחוקה התנגן.

"ששש שהמפקדים לא ישמעו, " העברתי את מבט מהיר סביבי, כל חברי הצוות כבר התקדמו, "דווקא התגלחתי הבוקר," אמרתי וליטפתי את פני.

"לא זה בסדר, אני פשוט, רק פעם אחרונה, עדיין לא ממש התגלחת, הייתה לך רק מין כזו פלומה רכה, הכיפה, אולי עדיף שתשים כומתה, לא משנה." האודם בלחייה התחלף בסומק סגול כהה ואגלי זיעה בצבצו על מצחה הבהיר, הרגשתי גם את פני לוהטים. היא הניחה את ידה על זרועי השזופה, חשתי כיצד הדם זורם בעורקיי ומנפח את שריריי תחת מגע אצבעותיה העדין, "אז מה קורה אתך, אני עוד יומיים בבקום משתחררת."

"עוד שנה וחודש אם ירצה השם," הבטתי לשמיים הכחולים ונאנחתי, "אני צריך לזוז, החברה מהצוות."

"חכה רגע, לא אמרת מה אתה עושה כאן?"

"עמית הוא, כלומר היה, מהצוות שלי."