פליאות מעשיך

לא ישיג השכל פליאתך ודעת אין לעמוד בסודותיך

מאוד עמקו מחשבותיך ונפשי תספר רק תהילתך

עת נשפת אור ברוחך להוציא כלי יש מאין בתוכך

ולא נגרע דבר מהיותך  כי מלוא כול הארץ כבודך

וממנו ישאף לאורך למען אכול וחי מנשמת אפף

חוק וגבול שמת בו למענך  שם יחיו כול ברואיך

והם לא יגיעו לרעיונותיך ולא עד קצה מציאותך

מה רבה היא חוכמתך עדי נפחת אצולה ממך

וקראת לה נשמה בייסודך לחסות בצל כנפיך

שואבת ממקור אחדותך והיא וחיה לנצח עמך

וברוב גודל טובך אצלת ממנה ליצירי כפיך

לעובדה ולשומרה בעולמך וליהנות בגן עדנך

מי ימלל גבורותיך  להוציא מסילות מחביונך

לקשור לולאות עדיך  לעשר יריעות בשמותיך

וממנה יחברו יצוריך אל הקודש ומעיינותיך

ושפע רב יקבלו ממך ליהנות מזיו שכינתך