שירים

הרפתקן.

למה לרצות הכל ממישהו שלא מוכן להקריב בשבילך כלום?
הוא מוכן ללכת, לעזוב הכל. 
אפילו את הסיכוי הזה להיות איתך.
להיות שלך, לרגע.
הוא ילך בסוף, את זה כבר עיכלת.
הוא ילך, לא ישאר בשביל שומדבר גם לא בשבילך.
הוא יעלה על המטוס הזה ולא יסתכל לאחור אף פעם, אולי כשכבר יהיה מאוחר.
כשכבר תהיי עם ההוא שמילא את החור שהוא השאיר,
כשכבר תשכחי אותו ותהיי מאושרת. אז הוא יחזור.
ותרצי לוותר על הכל בשבילו, כי אחרי הכל יש בך את היצר ההרפתקני הזה שהוא תמיד סיפר לך עליו.
ואם תחליטי לוותר על הכל בשבילו, הזיכרון הזה שהוא לא הקריב בשבילך
כלום ישב בגב ראשך וינגן מנגינות של ציפיות שנשברו ואכזבות שנבנו.
והוא יהיה שלך לכמה רגעים, אולי אפילו להרבה.
כל יום ירגיש זוהר יותר, כל מילה ארוכה יותר ומלאה יותר, כל תו וקו יהיה פתאום יותר נעים.
וכשהוא ילך תעשי פנים של מופתעת, 
של לא יודעת איך זה קרה.
למרות שבפנים בין כל המנגינות של אותו זיכרון ידעת,
ידעת שהוא לא ישאר שלך אף פעם.
שבין כל ההבטחות שלו הוא סתם עוד אחד "הרפתקן" שמותיר אותך שבורה אחרי כל פעם שאת מקריבה בשבילו.
ותחזרי לבחור שמילא את החור שההוא השאיר,
והוא יהיה עם אחרת, ואת תדברי איתו על היצר ההרפתקני הזה שהיה תמיד שלך בעייניו.
והוא יעזוב הכל בשבילך,
וינסה לאטום את אוזניו בפני המוזיקה של הזיכרון הזה שאת השארת לו.
מי יודע, אולי את לא תלכי.

תגובות