הודעות והגיגים

השקדייה פורחת ושמש לה זורחת

 
 

מידע

עץ השקד הוא עץ פרי גלעיני נשיר ממשפחת הוורדיים. הוא נפוץ בגליל, בגולן, בכרמל, בשומרון ובהרי יהודה. ענפיו קטנים ועליו מבריקים ומשוננים. פריחתו לבנה ורודה ומופיעה לפני הלבלוב. הפרי, דמוי ביצה וצבע קליפתו חום, מבשיל בין יוני לספטמבר. יש שקדים מתוקים המשמשים למאכל, וישנן שקדים מרים המשמשים כמקור לשמן אתרי קוסמטי.

מקור שמו של השקד הוא בפועל שקוד שפירושו: למהר, להתמיד ולנסות. השקד הוא אחד העצים שסימלו את עץ הדעת, כיוון שלפירותיו קליפה קשה, אותה יש לפצח כל מנת להגיע לפרי עצמו - הטעים והמזין. חזל קישרו את שמו עם שקידה, על שום כך שהוא פורח ראשון מבין כל העצים. ניצניו קישטו את המנורה בבית המקדש, ששבעת קניה ציינו אותה כסמל החוכמה. מתוך המשנה אנו למדים כי השקד שימש להפקת שמן, למאכל, לרפואה ולהסקה.
השקד ברפואה עממית: ריסוק שקדים במים יוצר משקה חלבי, המכונה חלב שקדים. זהו משקה טעים בעל תכונות מקררות,
הניתן לעיתים לחולים במחלות קשות ומהווה תחליף לחלב מן החי.

סיפור

על שום מה השקדיה זכתה לפרוח ראשונה
כשהקבה בחר את ירמיהו לנביא החורבן ושלח אותו לישראל, הראה לו מקל 
שקד כי שקד אני על דברי לעשותו. ירמיהו הבין את הרמז, ונבחר לנביא החורבן. 
השקד הצטער צער רב, על כך שהוא נבחר למבשר רעות, להודיע לישראל את הגזירה, והתאונן לפני פמליה של מעלה. 
השקד קיבל הבטחה, מידה כנגד מידה, שכשם שבישר את החורבן, כן יזכה להיות גם בין מבשרי הגאולה. על כן, המטה של הגאולה שיהיה בידו של המשיח, יהיה עשוי מעץ שקד. נרגע עץ השקד וקיבל עליו את הדין. 
מאז עץ השקד מחכה ליעוד, והוא ראשון לפריחה. בכל ליל טו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, הוא ער כל הלילה, מאזין ומקשיב לכל המייה, מתנער מתרדמת החורף, הקור והקדרות ומתעורר ראשון לחיים, מתקשט בכותרות של פרחים וציצים, לתת ענף ולשאת פרי ולבטא את הגאולה הקרובה

פריחת השקד מבשרת את בוא ראש השנה לאילנות הלא הוא טו בשבט
אגדה - השקד השקדן

שני ידידים הם היו, עץ השקד שגדל בחצר הקטנה, והילד אילן שגר בבית הקטן. בני גיל אחד כמעט היו, כמעט, כי השקד גדול היה מאילן בשבעה חודשים. יום הולדתו של האילן היה בטו בשבט, ואילו יום הולדתו של הילד אילן - בטו באלול, אבל בכל זאת, ידידים טובים היו השנים.

בכל הזדמנות היה אילן בא  לבקר את השקד שלו, והאמינו לי, גם השקד היה בא לבקר את אילן אילו רק יכול היה... טו בשבט הלך וקרב, ואילן חשב בליבו: איזו מתנה אביא לשקד שלי לכבוד יום הולדתו חשב, חשב עד שידע מה, אבל הוא שמר זאת בסוד עד ליום עצמו. בבוקר טו בשבט בא אילן לבקר את השקד שלו, קרב אליו ונעצר מלא השתאות, ידידו העץ התקשט ליום הולדתו בבגד פריחה לבן ונפלא. כל ענפיו היו מכוסים פרחים קטנים, לבנים - ורדרדים נותני ריח.

שלום לך, שקדי ידידי, וברכות ליום הולדתך! אמר לו אילן, הנה הבאתי לך מתנה קטנה! המתנה היתה ציור גדולצבעוני ויפה של עץ פורח באביב, מעשה ידי אילן להתפאר. אני בטוח כי השקד שמח למתנה, ואילו יכול היה לדבר היה אומר לו: תודה, אילן, תודה רבה רבה!

עברו שבועות, חלפו חודשים חמישה, שישה ושבעה, והנה הגיע יום טו באלול, הלוא הוא יום הולדתו של אילן. היה זה יום בהיר וחמים. שמש קיץ טיפסה בשמים, ואילן השכים קום, לבקר את ידידו השקד. הוא יצא מן הבית לחצר, לבוש בגד חג לבן, וכולו מלא סקרנות, איזו מתנה הכין לו ידידו השקד ליום הולדתו.

שלום לך, שקדי ידידי אמר לו אילן כשקרב אליו, היום מלאו לי שמונה שנים. האם... הוא ביקש לשאול אותו משהו, אבל השאלה לא נשאלה. לא היה צורך לשאול.  ענפיו של העץ שהיו בטו בשבט מכוסים פרחים לבנים - ורדרדים, היו עתה עמוסים פירות לרוב. פירות חומים, שקדים שהבשילו. אילן שלח ידו וקטף פרי אחד, פיצח את קליפתו ואכל את תוכו. זה... זה טעים נורא! אמר אילן בשמחה.

ואז קטף אילן עוד ועוד שקדים מן העץ, התישב בצילו, השעין את גבו אל הגזע ואמר: תודה לך, שקד, על שהכנת לי מתנה טעימה ונפלאה כזאת ליום הולדתי!

זה היה יום הולדת נחמד, הלא כן.

מן התלמוד על השקד המצוי

...יוצא מן הכלל בענין זה הוא האילן של טו בשבט - השקד, הוא השקדיה, וכך גם הסביר רשי את העובדה שהקבה בחר להפריח במטה אהרן, אותו הזכרנו קודם, את פרי השקד:

ויגמל שקדים - כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים לשון (בראשית כא) ויגדל הילד ויגמל ולשון זה מצוי בפרי האילן כמו (ישעיה יח) ובוסר גומל יהיה נצה ולמה שקדים? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא כמו שמצינו בעוזיה (דה כו) והצרעת זרחה במצחו ותרגומו וכפית שגדין כמין אשכול שקדים יחד כפותים זה על זה           (רשי, במדבר יז,יג)

השקדיה, במובן זה, חושפת בפנינו את רגעי ההתעוררות הראשונים של הטבע, לאחר תרדמת החורף ואת אותה התעוררות אולי איננו רואים כל כך בפועל, אולם מלמדים אותנו חזל הקובעים את ראשי השנים, כי התעוררות זו, אף על פי שאיננה נראית, פורצת היא בטו בשבט, ורק אילן אחד, חושף בפנינו את אותה ההתעוררות בפועל - הוא השקדיה.

מדובר בתחילתו של תהליך שאת 'פירותיו' תרתי משמע, אנו רואים רק כעבור כמה שבועות.

הירושלמי (שקלים יב.) דן בהגדרות הזמן הקובעות את מועדי העישור ובדבריו הוא מבליע הבנה מדהימה על פיה החניטה בפירות מקבילה לעיבור בבהמה, והבאת שליש - היא מועד הופעת הפירות ובשלותם - דומה ללידה בבהמה.

ט''ו בשבט, על פי דברי הירושלמי, דומה למועד העיבור, שאיננו נראה על פני השטח, ולעתים אף המעוברת עצמה טרם יודעת כי מעוברת היא, אולם בשעה זו מתחיל התהליך כבר להתרחש, הכלים מתחילים להיבנות הנשמה כבר נזרקת בתוך הגוף, והסוד הולך ונחשף, עת זמיר הולך ומגיע וכל התור אמנם טרם נשמע בארצנו, אולם מתחיל הוא להדהד באופק....

שבת שלום  

 

תגובות