דברים שאמרה נעמי רוזנברג בטקס קבלת אות "המחנך למופת"

ב"ה

דברים שאמרה נעמי רוזנברג בטקס קבלת אות "המחנך למופת"

בבית נשיא המדינה ביום ה' ח' במרחשוון התשס"ו

טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן (תהלים צ"ב ב). 

לכבוד הנשיא מר משה קצב ולאישתו גילה, שפתחו שערי משכנם למורי ישראל.

לכבוד השופט פרופסור יעקב בזק, לד"ר יעקב הדני, מנהל מכללת ליפשיץ, לד"ר מרים מבורך, ראש מכללת לוינסקי, ולכל חברי הועדה שזיכוני בכבוד מרגש זה, בהם ד"ר אברהם זלקין- שלקחני מאחר הצאן בבית-שמש, אל גדיי ביה"ס לדוגמא לבנים.

גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהלים קי"ט יח), ג"ל שנים ב"דוגמא", שם אילן בצלו חסינו - חברי ואני -  והוא לנו כמעיין המתגבר המגמיענו תורתו המתחדשת חדשים לבקרים - מר דב וירצבורג, מנהל ביה"ס במשך שנים רבות.

לחברי המורים - יחד תלמים חרשנו בתחושת שליחות ובגאוות מורה.

למורתי ד"ר לאה חובב, שהתלהבותה ושמחת יפי השיר- לפיד אש לפני המחנה לי היו.

לקהילה הנהדרת של בית הכנסת  "מימון" שעמי היו בימים טובים ובימים טובים יותר.

לנציגי תלמידי משדה החינוך וממבועי היצירה - הרב ירמי סטויסקי, מנהל ביה"ס התיכון "הימלפרב" וגלעד לרר, אשר על הצלילים ועל המנגינות, כאז כהיום הנכם לי.

לכל בני משפחתי היקרים לי מכל, ובמיוחד לנכדי, שהבוגרים שבהם עמנו כאן, משמחים לבי.

וביותר ליהושע, שנים רבות וטובות אתה, ספריך ומחברותיך על השולחן מזה, אני, ספרי ומחברותי על השולחן מזה, ושכינה בינינו.

כרמים לא נטעתי עד קצה אופק

לא שדות דגן ואספסת חרשתי

טירות והיכלות לא יסדתי אל בוקר ארגמן.

רק בלאט כמהתי בערוגת הגינה

אל באר אוצרות תבונה עתיקת יומין.

ברנן רוח בקר וּזהב קרניים ראשונות

אל גינתי הקטנה באתי,

אל ריצת שחר בניגון פעמון

עולצת נבט, ניצה וציץ.

רקפת מרכינה ראש

מול ברוש שר אל עננים.

עץ עושה פרי

מאזין שירת רוזמרין, ריחן ויערה

נושם ניחוחם.

ביד ענוגה חרדה אל כל שיח הומה

השקיתי גומות, רסיסים הזלפתי

עד רוו פרחים צמאם.

באצבעות רועדות עדרתי, לבל אכאיב

לסודות,לחלומות,לתוגה,למשא המחר.

חרש, בין טפטפות, בין שביל ומשעול

ולבי עלי אהבה.

שירת היחיד עם מקהלת עץ, פרח וציץ

היו לי- שירת היקום.

בין שיבולים משתאות שעלו מן הסערה

לחשו נרקיס וכרכום בפאת ערוגה:

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ, 

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ! (תהלים ק"נ ו)