ילדי

חבקני נא ילדי הקט
עוד מעט יעוט הליל
באמתחתו צללים,

חבק חזק כאילו אין מחר
אפשר שלא יהא,

צללי-השחור אותך יחרידו

ובלבבי הכפור.
חבק, והולם-לבבך הקט
 אל מול חזי יפעם
פעימת-חיים כלים

חמש שנים חדרי לבן
ולילה שחור צללים
חמש שנים כאב שורר

גם הוא חמד גופך.

בכה ילדי, מותר לבכות
צללים שותקים, צופים
חבק אותי ילדי הקט

צנום גופך, הו מה צנום
בין זרועותי, תשוש מכאב ובכי
צללים שחורים דומם יביטו

בחוץ עולם בו צליל וצבע

צעצועים שיער וצחוק

בו אין צללים, רק אור ונוחם

בחלומות אתה איתם עדיין

על משכבי אזכור ילדי
עת שחור הלילה החוויר

צללים כבשו פניהם

אחור נסוגו

לקול ציוץ ראשון של צפרים,
 חיבקתני ועל אזני לחשת.
 אבא, קנה לי בלון...

ואז נדם ליבך הקט מפעום.

הבטחתי, בלון לך יהיה

כשאת עינך עצמתי
מול מצבתך, ילדי הקט
בלון חרוט עליה

יבשו עיני מדמע
פרומה נפשי, זועקת אלם

כדוד על אבשלום.
הו בני הקט, ילדי שלי, חיי,
מי יתן מותי תחתיך היום...