אותו ריח מוכר ואהוב, מתפשט, נישא בחלל הבית, מתיישב בכל פינה.
נושמת אותו מלוא ריאות, נישאת על כנפיו לבית ילדותי.
מטבח קטן, סירים למכביר, פתיליה מפויחת בגוון כסוף. דלת בה קטנה מזכוכית בעדה רואים את הלהבה בוערת, מתפתלת בגווניה החמים.
על הפתיליה ניצב סיר מחוספס, גדול מימדים ותוכנו חופן " ממולאים " מאכל אהוב עלי במיוחד.
כילדה, אהבתי להתבונן באמא בשעת עיסוקה. בידיה הזריזות שהוציאו באומנות את הליבה, קיצצו בצל, פיזרו שלל תבלינים, צבעו את האורז, ולאחר מילאו במלית
ריחנית את העגבניות הסמוקות, הפלפלים שצורתם כפעמונים, הבצלים המרשרשים הסלק אדום המראה. מעל כמשמר ניצבו עלי סלק, וכקישוט, לובן שומים כירחים.
בסיום מלאכת המילוי, הייתה אמא מניחה מגבת רטובה על הסיר לשמור על החם.
שעות הייתי מבלה במטבח ישובה על שרפרף עץ קטן ( תחתה ) מתבוננת בעיני
ילדה סקרנית.
לעיתים משאמא חשפה את המכסה, היה המחזה מרהיב ביופיו.
ממולאים בשלל גוונים תססו, קיפצו בחלל הסיר כמו וייצאו במחול.
בסמוך למטבח היה ממוקם " חדר עבודה " של אבא.
איש לא הורשה להיכנס לזאת הטריטוריה. בעיני נראה זה האחרון כמעבדה.
מדפים עמוסים לעייפה בקלטות , ניצבו כחיילים בסדר מופתי.
אבא בילה שעות בחדרו, מקליט שירים, כותב להנאתו, מקשיב למוסיקה בעגה הערבית, הרבה מקשיב.
שיריה של אום כולתום כוכבת המזרח, התנגנו במשך רב שעות היום על הגרמופון, התפזרו דרך תריסי העץ, כבשו את הרחובות.
השניים, מוסיקה וריחות נשזרו יחדיו, חלחלו לאוזניי וגרוני, חדרו לתוכי, נעצרו בשיפולי בטני.
לימים משנישאתי, חשתי צורך עז להכיר את רזי המטבח העירקי, שהילכו עלי קסם.
הספרים שרכשתי מעת לעת במבצעים שונים, נותרו מיותמים. נפשי חשקה במקור, ואמא...גילתה לאוזניי את סודם.
לאחר עבודה והתנסות לא קטנים השתלמה עקשנותי.
בדרכי שלי חשתי כיצד הנני מקרבת את אותם ריחות שדבקו אלי, מימים רחוקים וטובים.
ניחוחות וטעמים בתבשיליהם, חזקים הם, מלווים לאורך חיים שלמים.
כל אימת שאסיים את מלאכת הבישול, אכסה את מכסה הסיר במגבת רטובה, אחוש את ההתרגשות המבעבעת בעומק בטני.עיניי תתכסנה בלחלוחית.
משאני מארחת בביתי, ראשית אתחיל בסיר הממולאים. זו כעין מסורת.
הסובבים לא נשארים אדישים.
המראה משמח לבב אנוש, הטעם כגן עדן טעמו. המעגל הקולינרי נסגר לדידי.
רכובה על גלי הריחות אני שבה למטבחה של אמא, ישובה על שרפרף עץ קטן...
