לחצתי על מחק.

לחצתי על מחק...

בלב ובנשמה,

אתה כבר לא נמצא שם, אתה כבר מרוחק.

נמאס לי כבר לסבול, לדעת שקשה,

את הזיכרונות והקשיים בדמי לטבול,

לחשוב, שאילו רק ידעת ש...

והנה, זאת ההזדמנות, תעזוב, תלך, תדע.

אתה כבר לא כבול בי, אתה הולך ללא נודע.

ליבי היה כלב רגיל, פועם, משאבת הדם בגוף,

וכשהגעת לחיי, נדמה כי לימדת אותו לעוף...

ואז לקחת את כנפיו, והוא נפל אל תוך הים,

הוא שקע במעמקים, וצף עכשיו כגוש של קרח.

כן, קפוא הוא.

קפוא כמו ליבך.

אני כבר לא הולכת בדרכי,

לא מתקדמת לקראתך.

דמעות ימיסו את הקרח, אני לא רוצה בכך.

הוא יישאר קפוא, צף במי המלח,

הוא יישאר כך בגללך.

ובתוכו שימך חרוט, לא ימחק הוא לעולם,

מעניקה לנשמה שלך חירות,

הפעם, אדע בטוח, אתה כבר לא נמצא שם.