טיול קטן בטבע

 

רצה בטירוף חושים מוחלט בין הצבעים. הפוני נכנס לתוך עיני ומשבש את זוית הראייה שלי. מתנשמת ומתנשפת בקצב היסטרי, העיקר להמשיך לרוץ, להמשיך ולא להפסיק. הקור שהקפיא אותי עד לא מזמן, התחלף בגלי חום שפוקדים את כל גופי. המטרה לשמה אני רצה לא עוזבת את מחשבותי, ואני ממשיכה במירוץ.

 

לידי חולפים להם אותם אנשים שעזבתי מזמן. הם מביטים בי בפנים חלולות, מצפים למילה קטנה וחמה, אשר תרגיע אותם ותתיר להם להמשיך לזרום. אני משתדלת להתעלם ככל האפשר מאותם אנשים ריקים, אשר גרמו לי רק לתהיות ולחוסר וודאות בחיי.

 

ככל שהמחשבות שלי רצות לכיוון חיובי, כך גם הרקע משתנה. מצבעים כהים ולא מאירים, פסים סגולים וכחולים, מתחלף הרקע לנקודות בהירות. פרפרים נוצצים מדגדגים את אפי, ואני מעיפה את הפוני מעיני. פסגות הרים התגלו הרחק מכאן, ואני בוהה ומתחילה לנשום עמוק. קצב צעדי האט את עצמו לבד, ואני מסדירה את נשימותי.  שואפת לקרבי את אויר הטבע הצלול, שרק מחכה שאקח אותו לראותיי.

 

עץ בודד ניצב לו למרגלות הגבעה הקטנה עליה רצתי. אני מדדה בזהירות ומתקרבת אל אותו עץ בודד, מלטפת את הגזע העבה שלו. עץ עתיק, כך נראה לי. מבטו עמוק ופיו לא אומר מאומה. קרבתי וחיבקתי אותו, מרגישה שנים על גבי שנים שחבויות באותו עץ. ציפור קטנטנה ורכה צפצפה ברינה, מסמנת לי שימים טובים עתידים להגיע. שלחתי חיוך אוהד לציפור, והמשכתי בדרכי.

 

הקדשתי תשומת לב לכל פריט בו פגשתי בדרך. סלע אפרפר, ארנבת לבנה, פרחים צבעוניים, כל נפלאותיו של בורא עולם. תוך כדי ההליכה, הרצתי בראשי מחשבות חיוביות על העולם הנהדר בו זכינו לחיות. בין אגמים ונחלים קטנים, דשא ירוק ועצים גבוהים וגם נמוכים, רק מחשבה אחת הפריעה לי.

 

על ליבי קיימת מועקה שלא מוכנה לעזוב. יש תקופות שאני שוכחת, לפעמים אני מדחיקה את הדבר הרחק ממני, לעיתים אני מדמיינת שכלל לא הכרתיו. אך בלילות, וגם בימים כאלו מקסימים, אני פוגשת בו בשנית. התחושות שהוא חולל בי, אותם רגעים שלא אשכח לעולם, חקוקים בתוך ליבי וחרוטים בבשרי. רק הריח שלו, אשר שיכר את חושי בכל רגע נתון. בכל פעם שאני חוזה בדבר יפה, אני נזכרת בו, ורוצה לחוות את הרגע הזה ביחד איתו. להתחכך בו, להתחבק, להתכבל צמוד צמוד, רק לאהוב אותו, לאהוב כמו פעם.

 

ופניו כבר נשכחו ממני, כמעט ואינני זוכרת כיצד הוא נראה. התמונות שלו נמחקו וכך גם מכתביו. כל חבילת האהבה הישנה הזו, הושמדה זה מכבר. הלילות שחווינו נראים לי כל כך רחוקים, עד שקשה לי להושיט יד עדינה ולחוש בהם. קולו המסוקס, אשר הותיר אותי המומה ומאוהבת, נראה מרוחק ואולי לא באמת היה קיים. הנשיקה הרכה שלו התחלפה בנשיקות של אחר, אך התחושות הישנות האלו, של האהבה שכבר נגמרה, לא מניחות לי.

 

טיול בטבע הנהדר, נשימות עמוקות של אוויר צלול, מחזות מרהיבים של עצים ואגמים, זכרונות ישנים על האהבה הזו שכבר איננה, ורק אתה חסר לי.