שחרור מחרדה....

חייתי ליד חיי. לא ממש העזתי להכנס אל תוך עצמי ולהיות מי שבאתי להיות. המסקנה אליה הגעתי במסעי הינה שחרדה לא קיימת, כל חשש במחשבה הוא אשלייה, הדרך היחידה לחצות את המקום היא דרך הבחירה לצמוח ולגדול. - זוהי החכמה והתגלית לה נחשפתי בתהליך המורכב הקשה והמרכזי של חיי.

אדם חרד נוטה להסתגר בביתו, לצמצם את מרחב מחייתו כדי לחוש ביטחון, אך המטרה אינה מושגת, להיפך, בטחונו הולך ואובד לו.

תנועה מפגישה חוסן, כשאדם יושב בביתו ולא פוגש תנועה בתוכו, הוא מאבד את כוחו. ככל שחווים יותר תנועה, פוגשים באומץ ומתחילים לסמוך, לחוש ביטחון עצמי, ומתעורר הרצון לצמוח לגדול. פחד מתנועה מביא לתחושה שהיקום אינו קשוב לנו, הכל נגדנו מעין "מזל רע"! אך אין דבר כזה, אלו רק מפגשים תועים של נשמתנו שלא מוצאת את דרכה בהיותה מוקפת מחסומים ופחד. זהו סימן עבורנו שזזנו מהמרכז של עצמינו, זוהי בחירה להשענות על מחסומים של פחד.

כשאנו לא קשובים לקול הרצון הפנימי, ואנו לא במרכז אנו חווים חסימה ולא מקבלים את מה שאנו רוצים ומבקשים, אך כשאנו קשובים מבקשים ובוטחים, אז הבקשה נפתחת והכל מתאפשר.

ברגע שפותחים את דלת הבית ויוצאים, מבינים משהו על חיבור לרצון ועל האפשרות לחצות את החרדה. נדרש אמנם מאמץ פנימי, אך בעקבות חווית החצייה נולדת בנו המוכנות לקבל ולתת, לחוות ולחיות, מתעורר בנו הרצון והכח הפנימי ובעיקר מתעורר המקום שלומד לסמוך.

שחרור מהדפוס של צמצום וחוסר תנועה הוא תהליך שדורש אימון.

תחילה אני יוצא מהבית לשם יציאה על מנת לחוות מרחב חדש, היציאה הזו היא חשובה מאין כמוה כיוון שהיא האימון שיאפר לנו בסופו של דבר את השחרור מהחרדה והחיבור לחופש העשייה. כשאנו מבקשים בתוכנו להתרחב ולגדול, אנו נדרשים להרחיב אופקים, תהליך פנימי שמלווה בתהליך חיצוני. אנו נדרשים להתרחק מהבית, לקבוע פגישות, להיות בחברת אנשים, אנו הופכים את הצמצום בו חיינו להתרחבות.

אנו מתאמנים ומרגישים שניהיה לנו קל יותר, הכל מתחיל להתאפשר.